משנה ח: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים מְדִיחִים אֶת הָעֲזָרָה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת, זְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
משנתנו מביאה את אופן הקרבת קרבן הפסח כשחל י"ד ניסן בשבת.
כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחֹל – כפי דרך שחיטת והקרבת קרבן הפסח ביום חול, כָּךְ היה מַעֲשֵׂהוּ כשחל ערב פסח בַשַּׁבָּת, כיון שנאמר בפרשת קרבן פסח לשון 'תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ', כוונת התורה שהקרבן יוקרב במועדו אפילו אם הוא חל בשבת, אֶלָּא [-בדבר זה היה ראוי שלא יהיה מעשהו בשבת כמעשהו בחול], שֶׁהַכֹּהֲנִים היו מְדִיחִים אֶת רצפת הָעֲזָרָה מהדם הרב שהיה עליה, על ידי אמת המים שהיתה עוברת תמיד בעזרה מצידה האחד לצידה השני, וכשרצו להדיח את העזרה היו סותמים את מקום יציאת המים, והיו המים עולים על גדותיהם ושוטפים את העזרה, ואחר כך היו פותחים את מקום יציאת המים. ואף שבבית רגיל אסור לעשות כן מגזירת חכמים, מכל מקום בבית המקדש לא גזרו חכמים איסורי שבת אלו. ומכל מקום, דבר זה, שהיו מדיחים את העזרה בשבת, היה שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים, כיון שחכמים סוברים שלא התירו בבית המקדש אלא דברים הנצרכים, אבל הדחת העזרה אינה נצרכת כל כך, ואין לעשותה בשבת, ונמצא שלדעת חכמים לא היה ראוי שיהיה כל מעשהו בשבת כמעשהו בחול, כיון שלדעתם אין להדיח את העזרה בשבת.
דין נוסף בענין הקרבת הפסח: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לאחר שהסתיימה שחיטת קרבנות הפסח, כּוֹס הָיָה אחד הכהנים מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת – מעירוב הדמים שהיה על רצפת העזרה, וזְרָקוֹ זְרִיקָה אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כיון שחששו שמא מתוך המהירות של ההקרבה נשפך דמו של אחד הקרבנות קודם שהגיע למזבח, ועל ידי זריקת דם זו היה מוכשר הקרבן, לפי שבכוס זו היה מעורב דם מכל הקרבנות. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, כיון שיתכן שדם זה לא התקבל בכלי, וממילא פסול הוא לזריקה.
