משנה
משנתנו עוסקת באב שקידש אחת מבנותיו, ולא ידוע מי מהן התקדשה: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִתֵּי [-קבוצות] בָּנוֹת, מִשְּׁתֵּי נָשִׁים, ושתי הבנות של האשה האחת נולדו קודם שתי הבנות של האשה השניה, וכולן קטנות, באופן שיכול הוא לקבל קדושין עבורן, וְאָמַר קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, כלומר, אמר לאדם שמקבל הוא ממנו קדושין עבור 'בתו הגדולה', ולא פירש מי היא, וְעתה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם כוונתו בלשון 'גדולה' היתה לגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ לגְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ לקְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, שאף אותה ניתן לכנות 'גדולה' לפי שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, הרי הדין הוא שכֻּלָּן אֲסוּרוֹת מספק להנשא לאחר, עד שתקבלנה גט מאותו מקדש, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, שהיא בודאי אינה מקודשת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, לפי שודאי אין אדם מקבל קדושין באופן שיש בו ספק, אלא היתה כוונתו לזו שהיא גדולה שבכולן.
ואם אמר אותו אב קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הקְּטַנָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם כוונתו לקְטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, אוֹ לקְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אוֹ גְדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, שאף אותה ניתן לכנות 'קטנה' לפי שֶׁהִיא קְטַנָּה מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת מספק, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, שבודאי לא ניתן לכנותה 'קטנה', דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר, כֻּלָּן מֻתָּרוֹת, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, לפי שאין אדם מכניס את בנותיו לספק קדושין, ובודאי היתה כוונתו לקטנה שבקטנות.
גמרא
פוסק הרי"ף את ההלכה במחלוקות שבמשנתינו: וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו דְּבמקום שנחלקו רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי, הֲלָכָה כְּר' יוֹסֵי, ואף כאן הלכה כרבי יוסי, שכולן מותרות חוץ מהגדולה שבגדולות או חוץ מן הקטנה שבקטנות, שאין אדם מכניס את בנותיו לספק קידושין.
משנה
להבנת המשניות שלפנינו, יש להקדים שאף שאין נאמנות לאדם אחד בעניני נישואין, מכל מקום לגבי עצמו נאמן האדם לחומרא, לאסור את עצמו בדברים, אף שאין לנו ראיה שאכן הוא אסור בהם, ואילו לגבי אחרים אין לו כל נאמנות בדברים אלו. אדם הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה 'קִדַּשְׁתִּיךְ', וְהִיא מכחישה ואוֹמֶרֶת 'לֹא קִדַּשְׁתַּנִי', הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כגון אחותה ואמה, ואפילו אם יתן לה גט, כדין אחות אשתו ואם אשתו האסורות עליו אף לאחר גירושין, כיון שהוא נאמן לאוסרן על עצמו בדבריו, וְאילו הִיא מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון אחיו או אביו, כיון שלדבריה לא התקדשה לו מעולם, ואין הוא נאמן לאוסרה.
אופן נוסף: היא אומרת 'קִדַּשְׁתַּנִי', וְהוּא אוֹמֵר 'לֹא קִדַּשְׁתִּיךְ', הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ, כיון שאינה נאמנת לאוסרו, וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, ואפילו לאחר שיגרשנה או ימות, כיון שנאמנת לאוסרם על עצמה.
האומר לאשה 'קִדַּשְׁתִּיךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת 'לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא את בִתִּי', הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה – הָאֵם, כיון שלדבריו היתה מקודשת לו, וּגְדוֹלָה מֻתֶּרֶת בִּקְרובָיו, כיון שהכחישתו. וְהוא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה – הבת, שהרי מעולם לא אמר שקידשה, וְאף הקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כיון שלא אסרתם עליה, ואף שלדברי אמה היא התקדשה לו ואסורה בקרוביו, אין האם נאמנת לגבי בתה.
אמר האדם לאשה 'קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתֵּךְ', וְהִיא אוֹמֶרֶת 'לֹא קִדַּשְׁתָּ אֶלָּא אוֹתִי', הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת קְטַנָּה, שהרי לדבריו קידשה, ונאסרו עליו קרובותיה, וּקְטַנָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, שאינו נאמן לאוסרם עליה. וְהוא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת גְּדוֹלָה, שהרי לא אמר שקידשה, וּגְדוֹלָה אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו, שאסרתם על עצמה באומרה שהתקדשה לו.
