פסקי הלכות, מסכת קדושין, פרק שלישי (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ח. האומר לאשה הרי את מקודשת לי בזה על מנת שאתן ליך מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום אם נתן לה בתוך שלשים יום מקודשת ואם עברו השלשים יום ולא נתן אינה מקודשת. הרי את מקודשת לי בזוזים אלו לאחר שלשים יום, אף על פי שנתאכלו המעות בתוך שלשים יום הרי זו מקודשת לאחר שלשים יום, ואם חזר בו בתוך השלשים או חזרה היא אינה מקודשת. (אישות פ"ז ה"י)

ט. העושה שליח לקדש לו אשה פלונית והלך וקידשה לו וקידש המשלח בעצמו לאמה או לבתה או לאחותה ואין ידוע איזו מהן נתקדשה ראשונה שתיהן צריכות גט ואסורות עליו. וכן האשה שעשתה שליח לקדשה והלך וקידשה וקידשה היא עצמה לאחר ואין ידוע איזה מהן קדם שניהן נותנין לה גט, ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס. (אישות פ"ט ה"ד)

י. בא שני וקידשה בתוך שלשים יום הרי זו מקודשת לשני לעולם, לפי שבשעה שקידשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קידושי שני ונעשת אשת איש ולאחר השלשים יום כשיבואו קידושי ראשון ימצאו אותה אשת איש ונמצא הראשון כמי שקידש אשת איש שאין הקידושין תופסין בה. (אישות פ"ז הי"א)

יא. האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום בדינר זה ובא אחר וקידשה בתוך השלשים יום הרי זו מקודשת מספק לשניהם, לפיכך שניהם נותנין גט בין בתוך השלשים יום בין לאחר השלשים יום. הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום, ובא אחר ואמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים, אפילו הן מאה על הסדר הזה קידושי כולן תופסין בה וצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא מקודשת לכולן בספק. (אישות פ"ז הי"ב)

יב. הרי את מקודשת לי בזה על מנת שיש לי מאתים זוז או בית כור עפר במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום הרי זו מקודשת, ואם אין לו באותו מקום שאמר הרי זו מקודשת מספק שמא יש לו שם והוא מתכוין לקלקלה. (אישות פ"ז ה"ג)

יג. הרי את מקודשת לי בזה על מנת שאראך מאתים זוז או בית כור עפר הרי זו מקודשת ויראנה, הראה הזוזים ביד אחרים או שהראה בית כור עפר בשדה אחרים אינה מקודשת עד שיראנה משלו, לקח המעות במלוה או בשותפות או ששכר השדה או לקחה באריסות והראה אינה מקודשת עד שיראנה משלו, שמשמע שאראך שאראך שעמי לעצמי דבר זה שאמרתי לך. (אישות פ"ז ה"ד)

יד. התנה הבעל שלא יתחייב באחד מן הדברים שהוא חייב בהן או שהתנת האשה שלא יזכה הבעל באחד מן הדברים שהוא זוכה בהם התנאי קיים, חוץ משלשה דברים שאין התנאי מועיל בהן, וכל המתנה עליהן תנאו בטל ואלו הן עונתה ועיקר כתובתה וירושתה.

כיצד התנה עם האשה שאין לה עליו עונה תנאו בטל וחייב בעונתה שהרי התנה על מה שכתוב בתורה ואינו תנאי ממון. (אישות פי"ב הלכות ו-ז)

טו. המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לא נתקיים אינה מקודשת, בין שהיה התנאי מן האיש בין שהיה מן האשה, וכל תנאי שבעולם בין בקידושין בין בגירושין בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים.

ואלו הן הארבעה דברים של כל תנאי, שיהיה תנאי כפול, ושיהיה הין שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו, ואם חסר התנאי אחד מהן הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת ויתקיים המקח או המתנה מיד וכאלו לא התנה כלל הואיל וחסר התנאי אחד מן הארבעה. (אישות פ"ו הלכות א-ב)

טז. המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוייה, לוייה והרי היא כהנת, ענייה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא ענייה, הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו, וכן היא שאמרה סבורה הייתי שהוא כהן והרי הוא לוי, לוי והרי הוא כהן, עשיר והרי הוא עני, עני והרי הוא עשיר, הרי זו מקודשת מפני שלא הטעה אותה. (אישות פ"ח ה"ו)

יז. אמר לה הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עליך לשלטון ודיבר עליה לשלטון והניחה השלטון ולא תבעה אינה מקודשת אלא אם נתן לה פרוטה משלו, שההנאה שבאה לה מדבריו הרי היא כמלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת. (אישות פ"ה הי"ט)

יח. האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבי, רצה האב מקודשת לא רצה או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר אינה מקודשת, על מנת שלא ימחה אבי, שמע ומיחה אינה מקודשת, לא מיחה או שמת הרי זו מקודשת, מת הבן ואחר כך שמע האב מלמדין את האב שיאמר אינו רוצה כדי שלא יהו שם קידושין ולא תפול לפני יבם. (אישות פ"ז ה"א)

יט. האב שאמר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה הרי זו אסורה לעולם על כל אדם עד שיאמר האב נודע לי שלפלוני קידשתיה ותהיה צריכה ממנו גט בלבד, ואף על פי שנודע לו אחר שבגרה.

אמר האב איני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני הוא שקידשתיה נאמן אף לכנוס ואינו צריך קידושין אחרים.

באו שנים זה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה, שניהן נותנין גט ואם רצו אחד כותב גט ואחד כונס, כנסה ואחר כך בא אחר ואמר אני הוא שקידשתיה אינו נאמן ואינו אוסרה על בעלה. (אישות פ"ט הלכות יא-יג)

כ. האשה שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי ובא אחד ואמר אני הוא שקידשתיך נאמן ליתן לה גט ותהיה מותרת לכל אדם חוץ ממנו, אבל אינו נאמן לכנוס שמא יצרו תקפו והיא תרגיל לו כדי להתירה. (אישות פ"ט הי"ד)

כא. האב שאמר בני זה בן תשע שנים ויום אחד בתי זו בת שלש שנים ויום אחד נאמן לקרבן אבל לא למכות ולא לעונשים, בני זה בן שלש עשרה שנה ויום אחד בתי זו בת שתים עשרה שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולחרמים ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשים. (אישות פ"ב הכ"ג)

כב. האב שאמר קדשתי את בתי וגירשתיה והרי היא קטנה נאמן, קדשתיה וגירשתיה כשהיתה קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן להחזיקה גרושה, נשבית ופדיתיה בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה אינו נאמן, שלא האמינה אותו תורה אלא לאסרה משום אישות שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה אבל לא לפוסלה משום זנות. (איסורי ביאה פי"ח הכ"ד)

כג. האומר זה בני או שאמר יש לי בנים הרי זה נאמן ופוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום.

אמר זה אחי או שאמר יש לי אחין אינו נאמן לאסור את אשתו ולהניחה זקוקה ליבם שהרי זה מתכוין לאסרה לאחר מותו. (יבום וחליצה פ"ג הלכות א-ב)

כד. האב שהיתה לו בת קטנה או נערה שהיא ברשותו ובת בוגרת ונתנה לו הבוגרת רשות לקדשה וקידש בתו סתם לאחד אין הבוגרת בכלל עד שיפרש ויאמר בתי הבוגרת שעשת אותי שליח, לפיכך אין הבוגרת מקודשת ואחותה מקודשת. (אישות פ"ט ה"ח)