משנה ב: אָמַר לָהֶם, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. (הֵפִיסוּ), זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. (אָמַר לָהֶם), חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
משנה ב: אָמַר לָהֶם הממונה, חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת – כהנים 'חדשים', שעדיין לא הקטירו קטורת מעולם, בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ – השתתפו בגורל על הקטרת הקטורת [והטעם שהיו בוחרים לקטורת דוקא כהנים חדשים, כיון שהקטורת גורמת לכהן להתעשר, ולכן מי שכבר הקטיר פעם אחת, לא הניחו לו להקטיר פעם נוספת], הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה. אָמַר לָהֶם, חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים – גם כהנים שלא עבדו עבודה זו וגם כהנים שכבר עבדו בּוֹאוּ יחד וְהָפִיסוּ על עבודה זו, והיא, מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לא היה על כך פייס חדש, אלא אותו כהן הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
