ה) לקח שפחה לעובריה – הקונה שפחה לענין זה שהעוברים שלה יהיו שלו, ואילו היא עצמה נשארת של המוכר, או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות, אף על פי שנולד ברשותו, הרי זה נימול ביום שנולד, שהרי הנולד הזה כאילו הוא מקנת כסף לבדו, וכאילו היום קנהו, שאין אמו בכלל שפחות ישראל כדי שיהיה הבן נחשב יליד בית, ואם טבלה אמו לשם שפחות ישראל אחר שילדה, הרי זה נימול לשמנה.
ו) לקח עבד גדול מן העכו"ם, ולא רצה העבד למול, מגלגלין עמו [-ממתינים לו כך] כל שנים עשר חדש, אך יתר על כן אסור לקיימו כשהוא ערל, אלא חוזר ומוכרו לעכו"ם. ואם התנה עליו מתחלה, והוא – בזמן שהיה אצל רבו העכו"ם, שלא ימול אותו, מותר לקיימו והוא ערל, ובלבד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח, ויהיה דינו כגר תושב, אבל אם לא קיבל עליו שבע מצות, יהרג מיד. ואין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
