ה) כיצד בודקין אותה עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו, לוקחין תבן, וריר של שבלול, ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום, ושורין התכלת בכולן מעת לעת [-עשרים וארבע שעות], אם עמדה בעינה – אם נשאר צבע התכלת בחוזקו, ולא כהתה, כשרה. ואם כהתה, לוקחין בצק של שעורין שמעפשין אותו כדי להשתמש בו למורייס [-מין מאכל], ונותנין את זו התכלת שנשתנית בתוכו, ואופה הבצק בתנור עם התכלת שבתוכו, ומוציאים התכלת מן הפת, ורואין אותה, אם כהתה ממה שהיתה, פסולה. ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה, כשרה:
ו) חצר [-מקום קבוע וידוע] שמוכרין בה תכלת, והיו מוחזקין בכשרות, לוקחין ממנה סתם, ואין צריך בדיקה, והרי היא בחזקתה, עד שתחשד – עד שיתעורר עליה חשד. המפקיד תכלת אצל הכותי, הרי זה פסולה, כיון שאנו חוששים שמא החליפה בצבע אחר, הדומה לתכלת. ואם היתה בכלי, והיה חתום בשני חותמות, חותם בתוך חותם, כשרה. אך אם היתה רק בחותם אחד, פסולה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
