(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
כד. הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש אין חוששין שמא בא בסתר שאין דרך בני אדם לבוא בצנעה, ואם תם הזמן שקבע ולא בא הרי זו מגורשת, מת בתוך שנים עשר חדש אף על פי שאי אפשר שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר שנים עשר חדש כשיתקיים התנאי. (גירושין פ"ט הי"א)
כה. אמר לעדים לאחר שנים עשר חדש כתבו גט ותנו לאשתי, או שאמר להם כתבו ותנו גט לאשתי לאחר שנים עשר חדש, הרי אלו כותבין אחר הזמן שקבע ונותנין לה, ואם כתבוהו בתוך הזמן אף על פי שנתנוהו לה אחר זמן שאמר אינו גט, כתבוהו אחר הזמן כשאמר ומת קודם שינתן לה אינו גט, ואם לא נודע אם מיתה קדמה לנתינת הגט או נתינת הגט קדמה למיתה הרי זו ספק מגורשת. (גירושין פ"ט הכ"ב)
כו. הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתקה ומת בלילה אינו גט, על מנת שתזרח חמה ומת בלילה הרי זו מגורשת וכשתזרח חמה יתקיים התנאי, התנה עליה שאם זרחה חמה יהיה גט ואם לא זרחה לא יהיה גט ומת בלילה אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי עד שמת ואין גט לאחר מיתה. (גירושין פ"ט הט"ו)
כז. אמר להן כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבוע, אמר להן לאחר השנה כותבין עד לאחר חדש משנה שניה, אמר להן לאחר החדש כותבין עד לאחר השבת מחדש שני, אמר להן לאחר השבת כותבין מאחר יום השבת עד סוף יום שלישי, אמר להן כתבו ותנו לה קודם השבת כותבין מיום רביעי ועד סוף יום ששי ונותנין לה.
הרי שאיחרו אחר הזמן שאמר ואחר כך כתבו ונתנו לה כגון שאמר להן לאחר החדש וכתבו ונתנו לה לאחר שתי שבתות מחדש שני הרי זה פסול. (גירושין פ"ט הלכות כג-כד)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת גיטין, פרק שמיני (א)
א. זה שנ' בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה, ואחד ידה או חיקה או חצרה או שלוחה שעשת ידו כידה הכל אחד הוא ואחד חצרה הקנויה לה או חצרה המושכרת לה או השאולה לה הכל רשותה היא ומשיגיע הגט לרשותה נתגרשה.
הזורק גט לאשתו לתוך חצרה, אם היתה עומדת שם בצד חצרה נתגרשה, ואם לאו לא נתגרשה עד שתעמוד בצד חצרה ואף על פי שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה שחובה היא לה הגירושין ואין חבין לאדם אלא בפניו. (גירושין פ"ה הלכות א-ב)
ב. זרק לה גיטה והיא בתוך ביתו או בתוך חצרו אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה או לחיקה או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומו כגון צלוחית או קפיפה קטנה וכיוצא בהן, וכן אם הגיע למטה שלה שהיא יושבת עליה והיתה גבוהה עשרה טפחים הרי זו מגורשת שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המטה. (גירושין פ"ה ה"ח)
ג. קטנה יש לה חצר ויש לה ארבע אמות, וקטן אין לו חצר ואין לו ארבע אמות, מפני שחצר של קטנה מידה למדנוה, שכדרך שהיא מתגרשת בגט המגיע לידה כך מתגרשת בגט המגיע לחצרה וכשם שיש לה חצר לענין הגט כך יש לה לענין מציאה, וארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה, אבל האיש למדנו שחצירו קונה לו משלוחו, כדרך שקונה לו שלוחו כך תקנה לו חצירו, והקטן הואיל ואינו עושה שליח כך אין חצירו ולא ארבע אמות שלו קונין לו עד שתגיע מציאה לידו. (גזלה ואבדה פי"ז ה"י)
ד. ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין, שנ' ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות, אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה או שנתנו בידה והיא ישנה ונעורה והרי הוא בידה אינו גט, ואם אמר לה אחר כך הרי הוא גיטיך הרי זה גט. (גירושין פ"א ה"ט)
ה. היו עומדים ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם וזרק לה קידושיה קרוב לו אינה מקודשת קרוב לה הרי זו מקודשת, מחצה למחצה או שהיו ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואבדו קודם שיגיעו לידה הרי זו מקודשת בספק. כיצד הוא קרוב לו וקרוב לה, כל שהוא יכול לשמור אותן והיא אינה יכולה זה הוא קרוב לו, היא יכולה לשמור אותן והוא אינו יכול זה הוא קרוב לה, שניהן יכולין לשמור אותן או שניהן אינם יכולים לשמור אותן זה הוא מחצה למחצה. (אישות פ"ד הכ"ב)
ו. החוב באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו, אמר לו המלוה זרוק לי חובי והפטר וזרקו ואבד או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה פטור, אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין היו המעות קרובות ללוה הרי עדיין באחריותו, היו קרובות למלוה נפטר הלוה, מחצה על מחצה אם אבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה. (מלוה ולוה פט"ז ה"א)
ז. גט שהיה מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטיך מעל גבי קרקע ונטלתו או שהיה קשור על ידו או על ירכו ושלפתו ממנו אף על פי שאמר לה אחר שבא לידה הרי הוא גיטיך אינו גט שנ' ונתן בידה לא שתקח היא מעצמה והרי לא נתן לה לא הוא ולא שלוחו, אבל אם הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששלפה הגט מעליו ואמר לה הרי זה גיטיך הרי זה גט. (גירושין פ"א הי"ב)
