פרק ה א שִׁמְע֞וּ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֜י נֹשֵׂ֧א עֲלֵיכֶ֛ם קִינָ֖ה בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ב נָֽפְלָה֙ לֹֽא־תוֹסִ֣יף ק֔וּם בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל נִטְּשָׁ֥ה עַל־אַדְמָתָ֖הּ אֵ֥ין מְקִימָֽהּ׃ ג כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הָעִ֛יר הַיֹּצֵ֥את אֶ֖לֶף תַּשְׁאִ֣יר מֵאָ֑ה וְהַיּוֹצֵ֥את מֵאָ֛ה תַּשְׁאִ֥יר עֲשָׂרָ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
פרק ה, (א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹשֵׂא עֲלֵיכֶם קִינָה, בֵּית יִשְׂרָאֵל.
(ב) כי הנה כאשר יפול אדם נפילה קלה, יכול הוא להקים את עצמו ללא עזרה חיצונית, ואילו כאשר יפול האדם נפילה קשה שאינו יכול לקום ממנה לבדו, אז ימהרו קרוביו ואוהביו לעזור לו לקום, אך אצל ישראל לא אירע כן, אלא נָפְלָה באופן שלֹא תוֹסִיף קוּם – לא תוכל לקום מעצמה בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, ומאידך גם ה' אינו מסייע לה לקום, אלא נִטְּשָׁה [-נעזבה] עַל אַדְמָתָהּ, אֵין מְקִימָהּ.
(ג) ומבאר תחילה מדוע לא יוכלו ישראל להתחזק ולקום מעצמם, כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים, הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף – היוצאים ממנה אלף בני אדם, תַּשְׁאִיר רק מֵאָה. וְהַיּוֹצֵאת מֵאָה, תַּשְׁאִיר עֲשָׂרָה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וכיון שנשארו רק עשרה לכל מאה, אי אפשר עוד שתתחזק מעצמה בדרך הטבע.
