ה גַּ֤ם א֣וֹר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָ֑ךְ וְלֹֽא־יִ֝גַּ֗הּ שְׁבִ֣יב אִשּֽׁוֹ׃ ו א֭וֹר חָשַׁ֣ךְ בְּאָֽהֳל֑וֹ וְ֝נֵר֗וֹ עָלָ֥יו יִדְעָֽךְ׃ ז יֵֽ֭צְרוּ צַֽעֲדֵ֣י אוֹנ֑וֹ וְֽתַשְׁלִיכֵ֥הוּ עֲצָתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ה) אך אמנם דבריך נכונים לגבי הרשעים, שאינם זוכים לחיי העולם הבא, כי אצל הרשעים לא רק שגופם ימות, אלא גַּם אוֹר רְשָׁעִים – הנפש שהיא האור המאיר את גופם, יִדְעָךְ, כי במות גוף הרשע תמות גם נפשו, וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ – לא תחזור למקומה אש נשמתו, כי בדרך כלל בעת שעומד הנר לכבות חוזרת הלהבה כמה פעמים אל הפתילה, אך אצל הרשע כאשר ימות לא תחזור נפשו למקום אחר, לאור החיים הנצחיים, אלא יהיה כיבויה מוחלט ותמידי.
(ו) אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ – וכאשר יחשך אור חייו הגשמיים, במיתת גופו, וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ – גם נר נשמתו הרוחני ידעך ויכבה.
(ז) ולעת זקנתו של הרשע, יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ – ייעשו צעדי כוחו צרים, וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ מעליה, עד שבהליכתו בצעדים קטנים וללא עצה, יפול במהרה בפח הטמון לרגליו.
