פרק ח א כֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ׃ ב וַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָֽאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֤א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ׃ ג וְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֤וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס׃
֍ ֍ ֍
פרק ח (א) המשיך עמוס ואמר לאמציה, כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי אֱלֹהִים – נבואה זו שישראל עתידים לגלות מעל אדמתם, התגלתה לי בדרך של מחזה, וזו הוכחה לכך שהגזירה מוחלטת, וביאר מהו המחזה שנגלה לעיניו, וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ – ראה כלוב שרגילים הציידים לשים בו עופות לכודים, והנה יש בו תאנים מיובשות, המכונות 'קיץ'.
(ב) וַיֹּאמֶר ה' אל עמוס, מָה אַתָּה רֹאֶה, עָמוֹס, כלומר, איזה חלק מהמחזה הוא המחודש בעיניך, וָאֹמַר, כְּלוּב קָיִץ – שני חלקי המחזה מחודשים, כיון שהדרך היא להניח עופות בכלוב, ואין דרך להניח תאנים בכלוב. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, שני הדברים, הקיץ והכלוב, מלמדים את העתיד לבוא על ישראל, הקיץ מלמד כי בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כשם שהתאנים, המכונות 'קיץ', הם סיום איסוף הפירות בשדה, ואי אפשר לעבור זמן זה, כך לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ – לישראל, אלא אעניש אותם.
(ג) וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא – והשירים שהורגלו לשיר בהיכלי העבודה זרה יהפכו ליללות באותו היום, כי מחמת אותה עבודה זרה באה עליהם הפורענות, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים. והכלוב שבתוכו הונחו התאנים, והיה ריק מעופות, מלמד כי רַב יהיה הַפֶּגֶר של בני האדם בְּכָל מָקוֹם, כפגרי עופות הניצודים, שאין להם מקום בכלוב, הִשְׁלִיךְ – והושלכו מן הכלוב, וכך יהיו פגרי האנשים מושלכים בחוצות, הָס – ואשתוק מלגלות את הזמן שבו תהיה פורענות זו, כי היה רצון ה' שלא יידעו ישראל באותו דור את זמן הפורענות הזו, כדי שלא יתייאשו מלחזור בתשובה ולהיטיב את מעשיהם. אמנם רמז על כך בדבריו, כי הגימטריא של 'הס' היא ששים וחמש, וזהו הזמן שלאחריו יגלו ישראל, וגילה את הדבר בסתר לבני הנביאים, עד שסמוך לזמן הגלות התפרש הדבר על ידי ישעיהו הנביא, שאמר (ישעיהו פ"ז פ"ח) 'וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם', והיינו ששים וחמש שנה לאחר נבואת עמוס.
