יז אַל־יֵ֥רֶא בִפְלַגּ֑וֹת נַֽהֲרֵ֥י נַֽ֝חֲלֵ֗י דְּבַ֣שׁ וְחֶמְאָֽה׃ יח מֵשִׁ֣יב יָ֭גָע וְלֹ֣א יִבְלָ֑ע כְּחֵ֥יל תְּ֝מֽוּרָת֗וֹ וְלֹ֣א יַֽעֲלֹֽס׃ יט כִּֽי־רִ֭צַּץ עָזַ֣ב דַּלִּ֑ים בַּ֥יִת גָּ֝זַ֗ל וְלֹ֣א יִבְנֵֽהוּ׃
֍ ֍ ֍
(יז) וגם בחיי הרשע, בעודו מתענג ונהנה, אי אפשר לומר שהוא מצליח בדרכו, אַל יֵרֶא – אינו רואה עונג ונחת אפילו בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה שיש לו, (יח) כי אין בהנאות לו מֵשִׁיב יָגָע – השבה ליגיעתו שיגע בהם, כלומר, היגיעה והעמל שהשקיע הרשע בהשגת ההנאות הללו גדולים מההנאה עצמה שקיבל, וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ – לא יבלע וישבע ממעדניו כנגד החיל והכח שהיה צריך לתת כדי להגיע אליהם, וְלֹא יַעֲלֹס – ולא תהיה שמחתו שקולה כנגד מה שנתן תמורתה, וכיון שכך אי אפשר לכנות את מצבו כהצלחה, מאחר והצער שהיה לו בהשגת תענוגים אלו גדול מהשמחה שהיתה לו מדברים אלו.
(יט) כִּי רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל – ורשע זה שגזל את בית הדלים והעניים, ועזבם בעוני ובמחסור, רצץ ושבר את בתיהם הגזולים בידו, כדי לבנות עבורו במקומם בתים גדולים ומפוארים, וְלֹא יִבְנֵהוּ, כי מת פתאום מיתה חטופה, לפני שהספיק לבנותם כרצונו.
