כ כִּ֤י ׀ לֹֽא־יָדַ֣ע שָׁלֵ֣ו בְּבִטְנ֑וֹ בַּֽ֝חֲמוּד֗וֹ לֹ֣א יְמַלֵּֽט׃ כא אֵין־שָׂרִ֥יד לְאָכְל֑וֹ עַל־כֵּ֗֝ן לֹֽא־יָחִ֥יל טוּבֽוֹ׃ כב בִּמְלֹ֣אות שִׂ֭פְקוֹ יֵ֣צֶר ל֑וֹ כָּל־יַ֖ד עָמֵ֣ל תְּבֹאֶֽנּוּ׃ כג יְהִ֤י ׀ לְמַלֵּ֬א בִטְנ֗וֹ יְֽשַׁלַּח־בּ֭וֹ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וְיַמְטֵ֥ר עָ֝לֵ֗ימוֹ בִּלְחוּמֽוֹ׃ כד יִ֭בְרַח מִנֵּ֣שֶׁק בַּרְזֶ֑ל תַּ֝חְלְפֵ֗הוּ קֶ֣שֶׁת נְחוּשָֽׁה׃ כה שָׁלַף֮ וַיֵּצֵ֪א מִגֵּ֫וָ֥ה וּ֭בָרָק מִֽמְּרֹרָת֥וֹ יַֽהֲלֹ֗ךְ עָלָ֥יו אֵמִֽים׃
֍ ֍ ֍
(כ) מוסיף ומבאר שגם בזמן שנראה הרשע כמצליח אינו נהנה באמת, כִּי לֹא יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ – אינו יודע למצוא שלווה לבטנו לאחר מאכלו, מתוך שהוא רעבתן גדול, ומתאווה תמיד לאכול עוד ועוד, בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט – והרי הוא חומד ורוצה שלא ימלט המאכל מגופו, אלא ישאר בו תמיד.
(כא) ומתוך גודל תאוותו לאכילה אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ – אינו משאיר כלום ממאכלו, עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ – ולכן החלק הטוב של המאכל אינו נותן לו חייל וכח, כי מתוך שתמיד עינו צרה באכילתו, ורוצה שלא תסתיים, הרי הוא תמיד בחולשת הגוף.
(כב) בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ – וגם כשיבוא לידי סיפוקו, עדיין יֵצֶר לוֹ – יהיה לו צר ורע מצד אחר, כי כָּל יַד עָמֵל תְּבֹאֶנּוּ – כל העמלים שנעשקו על ידו יבואו להלחם בו ולהוציא ממנו מה שנטל מהם, עד שיוציאו מאכלו מפיו.
(כג) וגם אם ידי העמלים העשוקים לא תשיגנו, ויְהִי מאכלו מספיק כדי לְמַלֵּא את בִטְנוֹ, אזי ה' ילחם עבורם, כי הוא עושה משפט לעשוקים, ויְשַׁלַּח בּוֹ ה' את חֲרוֹן אַפּוֹ, וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ – ואותו חרון אף של ה' ימטיר על הרשעים מלאכי חבלה ושדים שילחמו בהם [ו'לחומו' הוא גם מלשון מלחמה, וגם מלשון חום האש של מלאכי החבלה].
(כד) ולכן הגם שיִבְרַח הרשע מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל של העמלים העשוקים, הנלחמים עמו בחרבות, תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה – הרי את נשק הברזל תחליף קשת ה', שכביכול יורה עליו חיצי מוות מהשמים.
(כה) והחץ של ה' אינו כחץ של בשר ודם, הבא מבחוץ אל האדם, אלא להיפך, שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה – החץ של ה' נמצא בתוך גופו של הרשע, וה' שולפו מתוכו וממיתו, וזה המשל לחולי הפנימי שיש לו בגופו, והוא יוציא את נפשו וחיותו מתוך גופו. וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ – וכן הברק של ה' לא יבוא מבחוץ, אלא מתוך גופו, מהמרה השחורה, ואותו ברק יצייר בדמיונו תמונות מבהילות, ויַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים, עד שימות מתוך שגעון וטירוף הדעת.
