כג וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כד וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם שִׂים־לְךָ֣ ׀ שְׁנַ֣יִם דְּרָכִ֗ים לָבוֹא֙ חֶ֣רֶב מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל מֵאֶ֥רֶץ אֶחָ֖ד יֵֽצְא֣וּ שְׁנֵיהֶ֑ם וְיָ֣ד בָּרֵ֔א בְּרֹ֥אשׁ דֶּֽרֶךְ־עִ֖יר בָּרֵֽא׃ כה דֶּ֣רֶךְ תָּשִׂ֔ים לָב֣וֹא חֶ֔רֶב אֵ֖ת רַבַּ֣ת בְּנֵֽי־עַמּ֑וֹן וְאֶת־יְהוּדָ֥ה בִירֽוּשָׁלִַ֖ם בְּצוּרָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כג) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(כד) אחרי שראה בנבואתו כיצד כביכול החרב של נבוכדנצר מסופקת לאיזה צד ללכת, באה אליו הנבואה להראות לו כיצד נגזר שיעלה נבוכדנצר על ירושלים, וְאַתָּה, בֶן אָדָם, שִׂים לְךָ – תצייר לפניך שְׁנַיִם דְּרָכִים שיש בהם אפשרות לָבוֹא חֶרֶב מֶלֶךְ בָּבֶל, מֵאֶרֶץ אֶחָד יֵצְאוּ שְׁנֵיהֶם – תצייר שהדרכים יוצאות מארץ כשדים, מקום מושבו של נבוכדנצר, וְיָד בָּרֵא – בסוף כל אחת מהדרכים הללו, תצייר מקום פנוי, כדוגמת יער המבורא מעצים, בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ עִיר בָּרֵא, כלומר, כך תהיה העיר המצוירת בסוף כל דרך ריקה ומוכרתת מבני אדם, כדי שיהיה שם מקום לחילו וצבאו של נבוכדנצר.
(כה) ומבאר לו מי הם שתי הערים שביניהם מוטל הספק, דֶּרֶךְ אחת תָּשִׂים לָבוֹא חֶרֶב אֵת רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, וְאֶת יְהוּדָה בִירוּשָׁלִַם תצייר בְּצוּרָה השניה, שתהא שם צורת העיר ירושלים, וכל אחת מהן תצוייר כעיר ריקה ופנויה מאנשיה.
(כו) ועתה אומר לו למה ירמזו ציורים אלו, כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ, בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים המוליכות לרבת בני עמון ולירושלים, לִקְסָם קָסֶם שיורה לו להיכן לפנות, ולצורך קסם זה קִלְקַל בַּחִצִּים – השליך חצים בקלות, לראות לאיזה צד יפלו, שָׁאַל בַּתְּרָפִים, רָאָה בַּכָּבֵד של בהמות שנשחטו, והיו אלו מיני קסמים הידועים אצלם.
