כט לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ יַ֗עַן הַזְכַּרְכֶם֙ עֲו֣͏ֹנְכֶ֔ם בְּהִגָּל֣וֹת פִּשְׁעֵיכֶ֗ם לְהֵֽרָאוֹת֙ חַטֹּ֣אותֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל עֲלִילֽוֹתֵיכֶ֑ם יַ֚עַן הִזָּ֣כֶרְכֶ֔ם בַּכַּ֖ף תִּתָּפֵֽשׂוּ׃ ל וְאַתָּה֙ חָלָ֣ל רָשָׁ֔ע נְשִׂ֖יא יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר־בָּ֣א יוֹמ֔וֹ בְּעֵ֖ת עֲו֥͏ֹן קֵֽץ׃ לא כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הָסִיר֙ הַמִּצְנֶ֔פֶת וְהָרִ֖ים הָֽעֲטָרָ֑ה זֹ֣את לֹא־זֹ֔את הַשָּׁפָ֣לָה הַגְבֵּ֔הַּ וְהַגָּבֹ֖הַּ הַשְׁפִּֽיל׃ לב עַוָּ֥ה עַוָּ֖ה עַוָּ֣ה אֲשִׂימֶ֑נָּה גַּם־זֹאת֙ לֹ֣א הָיָ֔ה עַד־בֹּ֛א אֲשֶׁר־ל֥וֹ הַמִּשְׁפָּ֖ט וּנְתַתִּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(כט) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, יַעַן הַזְכַּרְכֶם עֲוֹנְכֶם – כיון שאתם זוכרים את עוונותיכם, והם הדברים הבאים מחמת עיוות השכל לכפור בה' ולהכחיש את השגחתו, ואינכם חוזרים בכם מהם אלא עדיין מזכירים אותם, בְּהִגָּלוֹת פִּשְׁעֵיכֶם – והפשעים שלכם, הנעשים בדרך מרידה בה', נעשים בגלוי ובפרהסיא, לְהֵרָאוֹת חַטֹּאותֵיכֶם – והחטאים הנעשים מכח התאוות נראים לכל, בְּכֹל עֲלִילוֹתֵיכֶם – עד שכל מעשיכם, שהם פעולות היוצאות מכח דרכי הנפש הפנימיות, והם המידות והתכונות של האדם, כולם רעים וחטאים, יַעַן הִזָּכֶרְכֶם – ולכן כפי שאתם מזכירים את עוונותיכם, כך אתם נזכרים לרעה בקסמים שקוסם עליכם נבוכדנצר במספרי השביעיות, ולכן בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ, כי אכן בא נבוכדנצר על ירושלים וכבשה.
(ל) ומתנבא עתה על צדקיהו המלך, וְאַתָּה חָלָל [-סופך להיות חלל ולההרג על ידי מלך בבל] רָשָׁע, נְשִׂיא [-מלך] יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּא יוֹמוֹ לקבל את עונשו, בְּעֵת עֲוֹן קֵץ – כאשר נעשה העוון האחרון שמילא את הסאה, והביא את הקץ למלכותו.
(לא) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כאשר היו המלכים צדיקים והגדילו את כבוד הכהונה הגדולה, שהיא היסוד לעבודת ה' בבית המקדש, אז הגדיל ה' גם את כבוד מלכותם, אך האם הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת – תסיר את כבוד הכהן הגדול, שהמצנפת של הכהונה היא ככתר לראשו, וְהָרִים הָעֲטָרָה – ואף על פי כן רצונך שיגדל כבוד המלך הנושא את עטרת המלכות בראשו, ורצונך שיהיה זֹאת – תגדל עטרת המלכות, ולֹא זֹאת – לא תגדל מצנפת הכהונה, עד אשר הַשָּׁפָלָה במדרגתה, שהיא עטרת המלכות, הַגְבֵּהַּ – רצונך להגביהה, וְהַגָּבֹהַּ – ואילו מצנפת הכהונה, שהיא הגדולה בדרגתה הרוחנית, הַשְׁפִּיל – רצונך להשפילה, והרי כל כבוד המלכות תלוי בקיום כבוד הכהונה הגדולה, שהוא כבוד ה' באמת, ואיך יתכן להפוך את הדברים, להשפיל את כבוד הכהונה הגדולה ולהגדיל את כבוד המלכות.
(לב) ולכן, את עטרת המלכות של מלכי יהודה, עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה – שלש פעמים אשים אותה לעיוות וקלקול, כי נטל נבוכדנצר את המלכות מיהויקים, יהויכין, וצדקיהו, עד אשר גַּם זֹאת לֹא הָיָה – לא היתה עטרת המלכות קיימת כלל, כי התבטלה המלכות מישראל לגמרי, עַד בֹּא באחרית הימים האיש אֲשֶׁר לוֹ הַמִּשְׁפָּט להתעטר בעטרת המלוכה, הוא מלך המשיח, וּנְתַתִּיו – אתן לו את עטרת המלכות, כי הוא יהיה ראוי לה.
