לג וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנָּבֵ֤א וְאָֽמַרְתָּ֙ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אֶל־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וְאֶל־חֶרְפָּתָ֑ם וְאָֽמַרְתָּ֗ חֶ֣רֶב חֶ֤רֶב פְּתוּחָה֙ לְטֶ֣בַח מְרוּטָ֔ה לְהָכִ֖יל לְמַ֥עַן בָּרָֽק׃ לד בַּֽחֲז֥וֹת לָךְ֙ שָׁ֔וְא בִּקְסָם־לָ֖ךְ כָּזָ֑ב לָתֵ֣ת אוֹתָ֗ךְ אֶֽל־צַוְּארֵי֙ חַֽלְלֵ֣י רְשָׁעִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֣א יוֹמָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲו֥͏ֹן קֵֽץ׃
֍ ֍ ֍
(לג) אחרי שהתנבא על הקסמים שיקסום נבוכדנצר ויעלה בידו לעלות למלחמה על ירושלים ולא על רבת בני עמון, מתנבא כעת על בני עמון ששמחו בשעה שעלה נבוכדנצר על ירושלים, וְאַתָּה בֶן אָדָם, הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אֶל בְּנֵי עַמּוֹן ששמחו על כך שפנה נבוכדנצר אל ירושלים ולא אליהם, וְאֶל חֶרְפָּתָם שחירפו את ישראל, וְאָמַרְתָּ, אל תחשבו שלא תבוא עליכם מכה זו, אלא תדעו שחֶרֶב נבוכדנצר היא חֶרֶב פְּתוּחָה – שלופה מתערה, ולא תשוב עוד לתערה, אלא לְטֶבַח מְרוּטָה – הגם שהיא ממורטת עתה באופן שכלפיכם הוסר חידודה ואינה ראויה להריגה, וכך לא יבוא כעת להלחם בכם, אך מירוט זה נעשה לטבח, ויש שתי סיבות לכך שהמירוט של החרב, שהקהה את חודה, יסייע לטבח, הסיבה האחת היא לְהָכִיל – כדי שיוכל לאחוז את החרב בידו בצידה הקהה, ולהרוג בצידה החד, כי לאחר שיסיים להלחם בירושלים יפנה להלחם בכם, ואילו היה עולה תחילה להלחם בשניהם היו מתאחדים ונלחמים נגדו ומנצחים אותו, וכיון שעלה תחילה על ירושלים לבדה ונצחה, הצליח לנצח אחר כך בקלות את רבת בני עמון, והרי זה כאילו על ידי כיבוש ירושלים נעשה לו בית יד ואחיזה בחרב כנגד בני עמון. וטעם נוסף לכך שנמרטה החרב והוסר חידודה, ולְמַעַן בָּרָק – כדי שיהיה לה ברק המאיים ומבהיל את רואיה, וזהו משל לכך שעל ידי שעלה נבוכדנצר תחילה על ירושלים וכבשה, הטיל אימה ובהלה על שאר האומות שסביבם, וכבשם בקלות.
(לד) בַּחֲזוֹת לָךְ שָׁוְא – ומה שחוזייך חזו לך חזיונות שוא, בִּקְסָם לָךְ כָּזָב – וקסמו לך קסמי כזב, לומר לך שכבר התמלאה סאתם של ישראל ונגזר דינם לכליה, לָתֵת אוֹתָךְ, מלך עמון, כאילו אתה בעצמך תהיה חרב הניתנת אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים – אל שארית הפליטה של ישראל, שהם רשעים, וכאילו כבר הם 'חללים', שאינך צריך לטרוח להלחם בהם אלא רק להניח את חרבך על צוארם ולהורגם בלא מלחמה כלל, אֲשֶׁר לדברי החוזים והקוסמים שלך כבר בָּא יוֹמָם של ישראל לכלות מן העולם בְּעֵת עֲוֹן קֵץ – כי כבר בא העוון שהגדיש את סאתם ונגזר עליהם קץ וכליה, ומחמת שאמרו לך כן שלחת את ישמעאל בן נתניה להכחיד את שארית ישראל על ידי הריגת גדליה בן אחיקם, שלא בדרך מלחמה אלא בעורמה, כמו שנאמר "וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ" (ירמיהו מ' י"ג-י"ד).
