כא הַסְכֶּן־נָ֣א עִמּ֣וֹ וּשְׁלָ֑ם בָּ֝הֶ֗ם תְּֽבוֹאַתְךָ֥ טוֹבָֽה׃ כב קַח־נָ֣א מִפִּ֣יו תּוֹרָ֑ה וְשִׂ֥ים אֲ֝מָרָ֗יו בִּלְבָבֶֽךָ׃ כג אִם־תָּשׁ֣וּב עַד־שַׁ֭דַּי תִּבָּנֶ֑ה תַּרְחִ֥יק עַ֝וְלָ֗ה מֵאָֽהֳלֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(כא) הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ – התרגל נא להיות עם ה', והיינו שיהיו כל מעשיך לשם שמים, שלא לתקוות גמול בעולם הזה, וּשְׁלָם – היה שלם ותמים, לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס, בָּהֶם – על ידי מעשי הרשעים, תְּבוֹאַתְךָ – תבוא אליך הטוֹבָה, כי מעשי הרשעים מוכיחים שיש בחירה חופשית לאדם, ואין מניעה חיצונית הגורמת לו שלא לחטוא, וזו הסיבה לשכר הניתן לצדיקים לעתיד לבוא, בעולם הנפשות, על כך שעבדו את ה' בבחירתם.
(כב) אל תבחר בנימוסים השכליים, אלא קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה, והיא התורה האלוקית הבאה בנבואה, וְשִׂים אֲמָרָיו של ה' בִּלְבָבֶךָ, והם יפקדו על הגוף כיצד לנהוג, ללא פניות חיצוניות, ולא שאמריו של הגוף ינהיגו אותך כדי לקבל הנאות זמניות וחולפות.
(כג) אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי, כי תעלה את נפשך אל ה', תִּבָּנֶה, להיות בית נאמן לה' ולתורתו, ומעון למשכן כבודו, ועל ידי שתדבק בה' תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ [אבל העושה את הטוב מחמת אהבת עצמו, להגיע לגמול בעולם הזה, העוולה קרובה לאהלו, כי היצר מסית אותו תמיד שעל ידי העוולה ימצא תועלת והנאה בעולם הזה].
