יח אִ֣ישׁ חֵ֭מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וְאֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב׃ יט דֶּ֣רֶךְ עָ֭צֵל כִּמְשֻׂ֣כַת חָ֑דֶק וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יח) אִישׁ חֵמָה – לפעמים יש בקרב האיש חימה פנימית, ורוצה להוציא אותה אל הפועל על ידי שיְגָרֶה מָדוֹן – יעורר דין ודברים בינו לבין חבירו, וירצה לכלות את חמתו על ידי המדון, ובדרך משפט, ומדון זה יעורר ריב בין שני האנשים, וְאֶרֶךְ אַפַּיִם – אך אם בעל דינו יאריך אפו וישיב לו מענה רך, יַשְׁקִיט בכך את הרִיב, כי יפייס אותו בדברים רכים, וכאשר בדיבוריו ישיב את חמתו, ממילא יתבטל המדון, ולא יהיה ריב.
(יט) דֶּרֶךְ עָצֵל – בעיני העצל, אפילו ה'דרך', שהיא דרך רחבה וסלולה המיועדת לרבים, נדמית בעיניו כִּמְשֻׂכַת חָדֶק – כמו גדר של קוצים ['חדק' הוא מין קוצים], הפוצעת את רגלי העוברים עליה. וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה – ואילו אצל הישר, אפילו ה'אורח', שהיא דרך צדדית שאינה משמשת לרבים ואינה נוחה כל כך, נדמית בעיניו כדרך סלולה. והנמשל הוא לגבי ההליכה בדרכי החכמה, כי העצל אינו הולך בדרכי החכמה כיון שנדמה לו כאילו הדרך מלאה קוצים, מאחר והוא חושב שאין בכוחו לכבוש את תאוותיו וללכת כנגד יצרו, וכל שכן שלא ילך ב'אורח' של החכמה, שזו דרך פרטית המיוחדת לאדם בעבודת ה'. אך הישר, שליבו נוטה אל הטוב, לא זו בלבד שילך בדרכי החכמה הרחבים המיועדים לכל, אלא יוסיף ללכת בארחות הפרטיים של החכמה, בדרך החסידות והצדקה, וירגיש כהולך בדרך סלולה, כי מחמת שליבו ישר לא ילחמו בו תאוותיו ויצריו. [ואף שבדרך כלל ההיפך מ'עצל' אינו 'ישר', כאן הובא הישר כהיפך מהעצל, מחמת הנמשל של מלחמת היצר].
