א וַֽעֲזַרְיָ֨הוּ֙ בֶּן־עוֹדֵ֔ד הָֽיְתָ֥ה עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃ ב וַיֵּצֵא֮ לִפְנֵ֣י אָסָא֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁמָע֕וּנִי אָסָ֖א וְכָל־יְהוּדָ֣ה וּבִנְיָמִ֑ן יְהוָ֤ה עִמָּכֶם֙ בִּֽהְיוֹתְכֶ֣ם עִמּ֔וֹ וְאִֽם־תִּדְרְשֻׁ֨הוּ֙ יִמָּצֵ֣א לָכֶ֔ם וְאִם־תַּֽעַזְבֻ֖הוּ יַֽעֲזֹ֥ב אֶתְכֶֽם׃ ג וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א ׀ אֱלֹהֵ֣י אֱמֶ֗ת וּלְלֹ֛א כֹּהֵ֥ן מוֹרֶ֖ה וּלְלֹ֥א תוֹרָֽה׃ ד וַיָּ֨שָׁב֙ בַּצַּר־ל֔וֹ עַל־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וַיִּמָּצֵ֥א לָהֶֽם׃ ה וּבָֽעִתִּ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לַיּוֹצֵ֣א וְלַבָּ֑א כִּ֚י מְהוּמֹ֣ת רַבּ֔וֹת עַ֥ל כָּל־יֹֽשְׁבֵ֖י הָֽאֲרָצֽוֹת׃ ו וְכֻתְּת֥וּ גוֹי־בְּג֖וֹי וְעִ֣יר בְּעִ֑יר כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים הֲמָמָ֖ם בְּכָל־צָרָֽה׃ ז וְאַתֶּ֣ם חִזְק֔וּ וְאַל־יִרְפּ֖וּ יְדֵיכֶ֑ם כִּ֛י יֵ֥שׁ שָׂכָ֖ר לִפְעֻלַּתְכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
פרק טו (א) וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד, הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.
(ב) וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא, וַיֹּאמֶר לוֹ, שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, יְהֹוָה עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ, כי ההשגחה העליונה נמשכת אחרי מעשי בני האדם, וכיון שאתם הולכים בדרך ה' כך יהיה ה' עמכם להשגיח עליכם, וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יותר, להוסיף דרישה ועיון בו ושקידה בעבודתו, יִמָּצֵא לָכֶם יותר, וירבה לכם השפע והטוב. וְאִם תַּעַזְבֻהוּ, יַעֲזֹב אֶתְכֶם, כי הכל תלוי במעשיכם.
(ג) והביא להם עזריהו בן עודד ראיה על כך, וְיָמִים רַבִּים חלפו לְיִשְׂרָאֵל, לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת, וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה, וּלְלֹא תוֹרָה, כי לא דרשו את ה' מצד ההכרה השכלית, ולא מצד לימוד התורה.
(ד) וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ – וכאשר היה צר לישראל שבו עַל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְבַקְשֻׁהוּ, והגם שלא היתה זו תשובה מאהבה אלא מחמת הצרות שהיו להם, וַיִּמָּצֵא לָהֶם, והאיר פניו אליהם.
(ה) וּבָעִתִּים הָהֵם, שסרה מהם השגחת ה' ונעזבו ליד המקרה, אֵין שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא מהמדינה וְלַבָּא לביתו, כִּי מְהוּמֹת רַבּוֹת היו עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאֲרָצוֹת בתוך ארצותיהם, כמו דבר וחיות רעות.
(ו) וגם להולכים ממדינה למדינה לא היה שלום, כי היו ביניהם מלחמות, וְכֻתְּתוּ [-ונלחמו] גוֹי בְּגוֹי, וְעִיר בְּעִיר, ולא היו אלו צרות מקריות, אלא השגחיות, כִּי אֱלֹהִים הֲמָמָם בְּכָל צָרָה.
(ז) וְאַתֶּם, ששבתם אל ה', ושבה אליכם השגחת ה', חִזְקוּ בעבודת ה', וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם אלא תוסיפו אומץ, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם – לפעולה עצמה, אף אם לא תגיע לידי גמר, כי ה' נותן שכר על הפעולות עצמם, אף אם לא הצליח האדם לגמור את המעשה.
