ח וְכִשְׁמֹ֨עַ אָסָ֜א הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְהַנְּבוּאָה֮ עֹדֵ֣ד הַנָּבִיא֒ הִתְחַזַּ֗ק וַיַּֽעֲבֵ֤ר הַשִּׁקּוּצִים֙ מִכָּל־אֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וּמִן־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיְחַדֵּשׁ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֕ר לִפְנֵ֖י אוּלָ֥ם יְהוָֽה׃ ט וַיִּקְבֹּ֗ץ אֶת־כָּל־יְהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַגָּרִים֙ עִמָּהֶ֔ם מֵֽאֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִשִּׁמְע֑וֹן כִּֽי־נָפְל֨וּ עָלָ֤יו מִיִּשְׂרָאֵל֙ לָרֹ֔ב בִּרְאֹתָ֕ם כִּֽי־יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו עִמּֽוֹ׃ י וַיִּקָּֽבְצ֥וּ יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁלִשִׁ֑י לִשְׁנַ֥ת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֖ה לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃ יא וַיִּזְבְּח֤וּ לַֽיהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִן־הַשָּׁלָ֖ל הֵבִ֑יאוּ בָּקָר֙ שְׁבַ֣ע מֵא֔וֹת וְצֹ֖אן שִׁבְעַ֥ת אֲלָפִֽים׃ יב וַיָּבֹ֣אוּ בַבְּרִ֔ית לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵיהֶ֑ם בְּכָל־לְבָבָ֖ם וּבְכָל־נַפְשָֽׁם׃ יג וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יִדְרֹ֛שׁ לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל יוּמָ֑ת לְמִן־קָטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּֽׁה׃ יד וַיִּשָּֽׁבְעוּ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל וּבִתְרוּעָ֑ה וּבַחֲצֹֽצְר֖וֹת וּבְשֽׁוֹפָרֽוֹת׃ טו וַיִּשְׂמְח֨וּ כָל־יְהוּדָ֜ה עַל־הַשְּׁבוּעָ֗ה כִּ֤י בְכָל־לְבָבָם֙ נִשְׁבָּ֔עוּ וּבְכָל־רְצוֹנָ֣ם בִּקְשֻׁ֔הוּ וַיִּמָּצֵ֖א לָהֶ֑ם וַיָּ֧נַח יְהוָ֛ה לָהֶ֖ם מִסָּבִֽיב׃ טז וְגַֽם־מַעֲכָ֞ה אֵ֣ם ׀ אָסָ֣א הַמֶּ֗לֶךְ הֱסִירָהּ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֥ה לָֽאֲשֵׁרָ֖ה מִפְלָ֑צֶת וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיָּ֕דֶק וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ יז וְהַ֨בָּמ֔וֹת לֹא־סָ֖רוּ מִיִּשְׂרָאֵ֑ל רַ֧ק לְבַב־אָסָ֛א הָיָ֥ה שָׁלֵ֖ם כָּל־יָמָֽיו׃ יח וַיָּבֵ֞א אֶת־קָדְשֵׁ֥י אָבִ֛יו וְקָֽדָשָׁ֖יו בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃ יט וּמִלְחָמָ֖ה לֹ֣א הָיָ֑תָה עַ֛ד שְׁנַת־שְׁלֹשִׁ֥ים וְחָמֵ֖שׁ לְמַלְכ֥וּת אָסָֽא׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְכִשְׁמֹעַ אָסָא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הבין שמוטל עליו עדיין להתחזק ולעשות דברים נוספים, וְהַנְּבוּאָה של עֹדֵד הַנָּבִיא, הִתְחַזַּק וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים שעדיין לא ביער מִכָּל אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, וּמִן הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם, וַיְחַדֵּשׁ אֶת מִזְבַּח יְהֹוָה אֲשֶׁר לִפְנֵי אוּלָם יְהֹוָה.
(ט) וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן, כִּי נָפְלוּ עָלָיו [-הצטרפו אליו] מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב, בִּרְאֹתָם כִּי יְהֹוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ.
(י) וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי, לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא.
(יא) וַיִּזְבְּחוּ לַיהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל אשר הֵבִיאוּ, בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת, וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים.
(יב) וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם, בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם.
(יג) וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יוּמָת, לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל, לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה.
(יד) וַיִּשָּׁבְעוּ לַיהוָה בְּקוֹל גָּדוֹל, וּבִתְרוּעָה – בקול שמחה, וּבַחֲצֹצְרוֹת, וּבְשׁוֹפָרוֹת.
(טו) וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה, כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ, ולא בכפיה על ידי המלך, וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ, וַיִּמָּצֵא לָהֶם, וַיָּנַח יְהֹוָה לָהֶם מִסָּבִיב.
(טז) וְגַם מַעֲכָה אֵם אביו של אָסָא הַמֶּלֶךְ, הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה – הסיר אותה מלהיות גבירה ומושלת, כדי שלא תסית אנשים לעבודה זרה, אֲשֶׁר עָשְׂתָה לַאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת, וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ, וַיָּדֶק – טחנה דק דק, וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן.
(יז) וְהַבָּמוֹת – במות יחיד העשויות לשם ה', לֹא סָרוּ מִיִּשְׂרָאֵל, אף שהדבר אסור, כיון שלאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב בבמות יחיד, ובכך לא היה לב העם שלם עם ה', רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם כָּל יָמָיו.
(יח) ולא הקריב אסא בבמות אלא רק בבית המקדש, וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וְקָדָשָׁיו אל בֵּית הָאֱלֹהִים, כדי לחזקו, כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים.
(יט) וּמִלְחָמָה עִם ישראל לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא, כלומר, עד שעברו שלשים וחמש שנה מזמן שנחלקה מלכות בית דוד, והיה זה בשנת חמש עשרה למלכות אסא.
