תנ ו רַ ב ָּ נָּ ן – שנו חכמים בברייתא, אשה המוחזקת
כאשת איש, ובאו ש ְׁ נַ יִ ם ואוֹ מְׁ רִ ים שמֵ ת בעלה, ו ְׁשַנִים
אוֹ מְׁ רִ ים, לֹא מֵ ת. וכן אם ש ְׁ נַ יִ ם אוֹ מְׁ רִ ים נִ תְׁ ג ָּ רְׁ ש ָּ ה האשה,
ו ְׁשַנִים אוֹ מְׁ רִ ים שלֹא נִ תְׁ ג ָּ רְׁ ש ָּ ה, הֲרֵ י זוֹ לֹא ִת ָּנ ֵשא לאדם
אחר, וְׁ אִ ם עברה וִנ ֵשאת, לֹא ֵת ֵצא. רַ ב ִ י מְׁ נַ חֵ ם ב ְׁ רַ ב ִ י יוֹ סֵ י
אוֹ מֵ ר, גם אם כבר נישאת, ֵת ֵצא, והוסיף ואָּ מַ ר רַ ב ִ י
מְׁ נַ חֵ ם ב ְׁ רַ ב ִ י יוֹ סֵ י, אֵ ימָּ תַ י אֲ נִ י אוֹ מֵ ר ש ֵת ֵצא, ב ִ זְׁ מַ ן ֶׁש ָּבא ו
ֵעִדים – באה הכת השניה של העדים, שאמרו שלא מת
ְׁ בעלה או שלא התגרשה, וְׁ אַ חַ ר
ָּכך ִנ ֵשאת, דכיון
שנישאת באיסור, תצא, אֲ בָּ ל אם ִנ ֵשאת על פי עדות
הכת הראשונה שהעידו שמת בעלה או שנתגרשה,
ְׁ וְׁ אַ חַ ר
ָּכך ָּבא ו ֵעִדים והכחישום, הרי זו לֹא ֵת ֵצא.
תמהה הגמרא על דברי הברייתא, מִ כְׁ דֵ י ְׁתֵרי ו ְׁתֵרי ִניְׁנה ו
– הרי יש כאן שתי כתות עדים המכחישות זו את זו,
ואם כן כל אדם הַ ב ָּ א ָּע ֶׁלי ָּה – על אשה זו, המסופקת,
ב ְׁ אָּ ש ָּ ם ָּתל וי קָּ אֵ י – חייב אשם תלוי, ואם כן כיצד אמרה
הברייתא שאם נישאת לא תצא ]ואפילו לרבי מנחם
ברבי יוסי, אם נישאת קודם שבאה הכת השניה, לא
תצא[, והרי יש כאן ספק איסור אשת איש, ובכל ביאה
יש חיוב אשם תלוי, כדין העושה מעשה שהוא ספק
איסור תורה שיש בו כרת.
מתרצת הגמרא, אָּ מַ ר רַ ב ש ֵ ש ֶׁ ת, דין זה של הברייתא
היינו כ ְׁ גוֹ ן ֶׁש ִ נ ֵשאת לְׁ אֶׁ חָּ ד ֵמֵעיֶׁדי ָּה – אחד מעדי הכת
הראשונה, וכיון שהוא עצמו העיד שמת בעלה או
שהתגרשה, ולדבריו יודע הוא את הדבר בבירור ואין
לו ספק, ממילא מותר לו לנהוג כפי ידיעתו ולישא
אותה, ורק לשאר בני אדם, שאינם יודעים את האמת,
אסורה היא מספק.
ממשיכה הגמרא ומקשה, אכן לגבי האיש הנושא
אותה ניתן לומר שמדובר באחד העדים, אך הִ יא ג ו ָּפ ה
ב ְׁ אָּ ש ָּ ם ָּתל וי ַקְׁ יי ָּמא – הרי אותה אשה בעצמה אינה
יודעת את האמת, ואם כן לגבי עצמה יש לה ספק אם
היא אשת איש או לא, וחייבת אשם תלוי. מתרצת
הגמרא, הברייתא עוסקת ב ְׁ אופן שאותה אשה עצמה
אוֹ מֶׁ רֶׁ ת ב ָּ רִ י לִ י – ברור לי הדבר, שמת בעלי או גרשני,
ואף שאינה נאמנת לגבי אחרים, מכל מקום נאמנת
היא לגבי עצמה ]מאחר ויש עדים המסייעים לה[,
וכיון שגם הבעל השני וגם היא טוענים בוודאות שהיא
פנויה ומותרת, אם נישאת לא תצא.
הגמרא מביאה את דעת רבי יוחנן להלכה במחלוקת זו
שבברייתא: אָּ מַ ר רַ ב ִ י יוֹ חָּ נָּ ן, אשה המוחזקת לנו כאשת
איש, וש ְׁ נַ יִ ם אוֹ מְׁ רִ ים מֵ ת בעלה, ו ְׁשַנִים אוֹ מְׁ רִ ים לֹא מֵ ת,
הֲרֵ י זוֹ לֹא ִת ָּנ ֵשא, וְׁ אִ ם ִנ ֵשאת לֹא ֵת ֵצא. אבל אם ש ְׁ נַ יִ ם
אוֹ מְׁ רִ ים נִ תְׁ ג ָּ רְׁ ש ָּ ה, ו ְׁשַנִים אוֹ מְׁ רִ ים לֹא נִ תְׁ ג ָּ רְׁ ש ָּ ה, הֲרֵ י זוֹ לֹא
ִת ָּנ ֵשא, וְׁ אִ ם ִנ ֵשאת, ֵת ֵצא.
מבררת הגמרא, מַ אי ש ְׁ נָּ א רֵ יש ָּ א – במה שונה המקרה
הראשון, לגבי שתי כתות עדים במיתת הבעל, שפסק
רבי יוחנן שאם נישאת לא תצא, ו ַמאי ש ְׁ נָּ א סֵ יפָּ א –
ובמה שונה המקרה השני, לגבי שתי כתות עדים
בגירושין, שפסק רבי יוחנן שאם נשאת תצא.
מבארת הגמרא, אָּ מַ ר רָּ בָּ א, רָּ אָּ ה – קיבל רַ ב ִ י יוֹ חָּ נָּ ן
ְׁבֵגיר ו ִש שאם נישאת תצא, וְׁ לֹא ד ש ֶׁ ל רַ ב ִ י מְׁ נַ חֵ ם ין, ְׁ ָּבָּריו
רָּ אָּ ה – ולא קיבל את דבריו ב ְׁ מִ יתָּ ה, אלא פוסק הוא
כתנא קמא, שאם נשאת לא תצא. ומבארת הגמרא,
מַ אי ַטֲע ָּמא – ומה טעם החילוק בין מיתה לגירושין,
לפי שבעדות על מִ יתָּ ה, כאשר גם היא אומרת שידוע
לה שמת בעלה, אם אין הדבר כך באמת, ויבא הבעל
החי לפנינו, ֵאיָּנ ה יְׁ כוֹ לָּ ה מַ כְׁ חִ יש ָּ תוֹ – אינה יכולה
להכחישו, וחוששת היא שמא יקרה כן, ולכן קודם
שנישאת מבררת היא היטב שאכן מת בעלה, וניתן
לסמוך על כך לגבי זה שאם נישאת, לא תצא. ֵגיר ו ִשין
– אבל כשהעדים מעידים שגירשה בעלה, וגם היא
אומרת כן, הרי אף אם יבוא הבעל ויאמר שלא גירשה,
יְׁ כוֹ לָּ ה מַ כְׁ חִ יש ָּ תוֹ – יכולה היא להכחישו ולומר
שגירשה, וממילא אין חזקה שביררה היטב שאכן שלח
לה בעלה גט לפני שנישאת, ולכן גם אם כבר נישאת
לאחר, תצא.
מוסיפה הגמרא, וְׁ אַ ף ַעל ג ַ ב ְׁ ד ָּא ַמר רַ ב ַה ְׁמנ וָּנא, ָּה ִא ָּשה
ש ֶׁ אָּ מְׁ רָּ ה ְׁל ַבֲע ָּל ה ֵגיַר ְׁש ַתִני, נֶׁאֱ מֶׁ נֶׁת, כיון שיש חֲזָּקָּ ה שאֵ ין
ה ִא ָּשה ְׁמ ִעיָּזה ָּפֶׁני ָּה ב ִ פְׁ נֵי ַבֲע ָּל ה לומר שגירשה, אם
באמת לא גירשה, ואם כן היה ראוי לומר שגם כאן
תהיה נאמנת לומר שהתגרשה, ותינשא אפילו
לכתחילה, אין הדבר כן, כיון דהַ נ ֵי מִ יל ֵי – נאמנות זו
של האשה לומר שהתגרשה היא רק הֵ יכָּ א ְׁ ד ֵלי ָּכא ֵעִדים
ָּל ה – באופן שאין עדים שמסייעים ְׁמ ַסְׁ י ד יֵעי ְׁ ָּקא
לדבריה, ואם לא היה הדבר אמת לא היתה מעיזה
לומר כן, אֲ בָּ ל הֵ יכָּ א ְׁ ד ִאי ָּכא ֵעִדים ְׁ דָּקא ְׁמ ַסְׁ ייֵעי ָּל ה – אבל
במקום שיש עדים המסייעים לטענתה ]הגם שיש עדים
שמכחישים אותה[, ְׁמ ִעיָּז ה ו ְׁמ ִעיָּז ה, ואין ראיה מטענתה
שהדבר אמת.
מביאה הגמרא ביאור נוסף בדברי רבי יוחנן, המחלק
בין מיתה לגירושין: רַ ב אַ ש ִ י אָּ מַ ר, דברי רבי יוחנן
נאמרו כ ְׁ גוֹ ן ְׁ ד ָּא ְׁמֵרי – באופן שאמרו העדים ' ַע ְׁכ ָּשו מֵ ת',
וכן באופן השני אמרו העדים ' ַע ְׁכ ָּשו ֵגְׁר ָּש ה', ואף
שבשני המקרים אומרת האשה כדברי העדים המתירים
אותה, יש חילוק בין מיתה לגירושין, כיון שלגבי
מִ יתָּ ה, לֵיכ ָּ א ִל ְׁבר וָּרה – אין אפשרות לברר האם עדותם
נכונה או לא, ולכן אם האשה עצמה גם כן אומרת
שמת, אם נישאת לא תצא. אבל לגבי ֵגיר ו ִשין, אִ יכ ָּ א
ד ָּל ה – ִל ְׁבר וָּרה – ניתן לברר האם טענתה נכונה, ְׁ ַא ְׁמִריָּנן
שאנו אומרים לאותה אשה האומרת שהתגרשה, אִ ם
אִ יתָּ א ְׁ ד ָּה ִכי הֲוָּ ה – אם אכן כך היה, שידוע לך
שהתגרשת, הרי בודאי קיבלת את הגט לידייך, ואם כן
ְׁ אַ חְׁ וֵ י
ִ גי ֵטך – הראי לנו את גיטך, וכיון שאין גט בידה,
זו הוכחה שאין טענתה נכונה, ולכן גם אם נשאת, תצא
]אמנם אם לא היתה כאן הכחשה של שתי כתות עדים,
היתה האשה נאמנת לומר שקרעה את הגט או איבדה
אותו, אך כעת שיש הכחשה ביניהם, חוששים אנו
שגם היא משקרת, וכיון שאין גט בידה, אינה נאמנת[.
מסיק הרי"ף, ְׁו ַש ְׁמ ִעיָּנן מֵ הָּ א ְׁ דַרב אַ ש ִ י – ויש לנו ללמוד
מדברי רב אשי, ְׁ ד ֵהי ָּכא ְׁ דָּקא מַ סְׁ הֲדִ י לְׁ אַ חַ ר זְׁ מַ ן – שבאופן
שמעידים העדים לאחר זמן, ולא אמרו 'עכשיו מת' או
'עכשיו גירשה', והאשה אומרת כדברי המתירים
אותה, לֹא ש ְׁ נָּ א מִ יתָּ ה וְׁ לֹא ש ְׁ נָּ א ֵגיר ו ִשין – אין חילוק בין
אופן של מיתה לבין אופן של גירושין, הֵ יכָּ א ְׁ דָּקא
מַ כ ְׁ חְׁ ש ֵ י אַ הֲדָּ דֵ י – בכל מקרה שיש הכחשה בין שתי
כתות עדים, לכתחילה לֹא ִת ָּנ ֵשא, וְׁ אִ ם ִנ ֵשאת, והיינו
שנשאת לאחד מעדיה, והיא עצמה אומרת ברי שהיא
פנויה, לֹא ֵת ֵצא, כיון שאף בגירושין, כשאינה אומרת
שהתגרשה עכשיו, אין הוכחה מכך שאין גט בידה
שאין דבריה אמיתיים, וניתן לסמוך על דבריה לגבי זה
שאין מוציאים אותה מבעלה. וְׁ לֵית הִ ילְׁ כְׁ תָּ א – ואין
הלכה כלל כ ְׁ רַ ב ִ י מְׁ נַ חֵ ם ב ְׁ רַ ב ִ י יוֹ סֵ י, לֹא ב ְׁ מִ יתָּ ה וְׁ לֹא
דקַ יְׁ ימָּ א לָּ ן – כיון שמקובל בידינו שהלכה ְׁבֵגיר ו ִשין, ְׁ
כ ְׁ רַ ב אַ ש ִ י, החולק על רבא בביאור דברי רבי יוחנן,
ד ה וא – כיון שרב אשי היה אמורא מאוחר יותר, ְׁ ָּב ְׁתָּרא
ופוסקים אנו הלכה כדברי האמוראים המאוחרים.
תפריט
תפריט
שני
י"ז תשרי התשפ"ז
