י וַיִּֽהְי֨וּ הָֽרָצִ֜ים עֹֽבְרִ֨ים מֵעִ֧יר ׀ לָעִ֛יר בְּאֶֽרֶץ־אֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וְעַד־זְבֻל֑וּן וַיִּֽהְיוּ֙ מַשְׂחִיקִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם וּמַלְעִגִ֖ים בָּֽם׃ יא אַךְ־אֲנָשִׁ֛ים מֵֽאָשֵׁ֥ר וּמְנַשֶּׁ֖ה וּמִזְּבֻל֑וּן נִֽכְנְע֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ לִירֽוּשָׁלִָֽם׃ יב גַּ֣ם בִּֽיהוּדָ֗ה הָֽיְתָה֙ יַ֣ד הָֽאֱלֹהִ֔ים לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לֵ֣ב אֶחָ֑ד לַֽעֲשׂ֞וֹת מִצְוַ֥ת הַמֶּ֛לֶךְ וְהַשָּׂרִ֖ים בִּדְבַ֥ר יְהוָֽה׃ יג וַיֵּאָֽסְפ֤וּ יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ עַם־רָ֔ב לַֽעֲשׂ֛וֹת אֶת־חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת בַּחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י קָהָ֖ל לָרֹ֥ב מְאֹֽד׃ יד וַיָּקֻ֕מוּ וַיָּסִ֨ירוּ֙ אֶת־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הַֽמְקַטְּרוֹת֙ הֵסִ֔ירוּ וַיַּשְׁלִ֖יכוּ לְנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וְעַד זְבֻלוּן, ואף על פי שבאותו זמן מלך על עשרת השבטים הושע בן אלה שהתיר לישראל לעלות לרגל, העם היו רשעים ולא רצו לעלות, וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם, וּמַלְעִגִים בָּם [ולכן באותו זמן נחתם גזר דינם של עשרת השבטים לגלות מארצם].
(יא) אַךְ אֲנָשִׁים יחידים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן, נִכְנְעוּ מחמת יראת העונש, וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם.
(יב) גַּם בִּיהוּדָה, שבימי אחז סרו מאחרי ה', הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים [-עזר מיוחד מאת ה'] לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד, לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר ה'.
(יג) וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, קָהָל לָרֹב מְאֹד.
(יד) וכיון שאסור להאכיל את הפסח לישראל העובד עבודה זרה, וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם, וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת לעבודה זרה הֵסִירוּ, וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן אשר מחוץ לירושלים.
