טו וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י וְהַכֹּֽהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם נִכְלְמוּ֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבִ֥יאוּ עֹל֖וֹת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃ טז וַיַּֽעַמְד֤וּ עַל־עָמְדָם֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם כְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֑ים הַכֹּֽהֲנִים֙ זֹֽרְקִ֣ים אֶת־הַדָּ֔ם מִיַּ֖ד הַלְוִיִּֽם׃ יז כִּֽי־רַבַּ֥ת בַּקָּהָ֖ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־הִתְקַדָּ֑שׁוּ וְהַלְוִיִּ֞ם עַל־שְׁחִיטַ֣ת הַפְּסָחִ֗ים לְכֹל֙ לֹ֣א טָה֔וֹר לְהַקְדִּ֖ישׁ לַֽיהוָֽה׃ יח כִּ֣י מַרְבִּ֣ית הָעָ֡ם רַ֠בַּת מֵֽאֶפְרַ֨יִם וּמְנַשֶּׁ֜ה יִשָּׂשכָ֤ר וּזְבֻלוּן֙ לֹ֣א הִטֶּהָ֔רוּ כִּֽי־אָכְל֥וּ אֶת־הַפֶּ֖סַח בְּלֹ֣א כַכָּת֑וּב כִּי֩ הִתְפַּלֵּ֨ל יְחִזְקִיָּ֤הוּ עֲלֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֥ה הַטּ֖וֹב יְכַפֵּ֥ר בְּעַֽד׃ יט כָּל־לְבָב֣וֹ הֵכִ֔ין לִדְר֛וֹשׁ הָֽאֱלֹהִ֥ים ׀ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתָ֑יו וְלֹ֖א כְּטָֽהֳרַ֥ת הַקֹּֽדֶשׁ׃ כ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ אֶל־יְחִזְקִיָּ֔הוּ וַיִּרְפָּ֖א אֶת־הָעָֽם׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיִּשְׁחֲטוּ את הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ על שלא התקדשו מתחילה [כפי שהתבאר לעיל (פסוק ג)], ובגללם עיברו את השנה, וַיִּתְקַדְּשׁוּ, וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית ה'.
(טז) וַיַּעַמְדוּ עַל עָמְדָם כְּמִשְׁפָּטָם, כְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, הַכֹּהֲנִים זֹרְקִים אֶת הַדָּם שקיבלו מִיַּד הַלְוִיִּם ששחטו את הקרבנות, כי השחיטה כשרה אפילו בזר, ורק מקבלת הדם והלאה צריכות העבודות להיעשות על ידי הכהנים.
(יז) והטעם שהלויים שחטו את הקרבנות, ולא שחט כל אדם את קרבנו, כִּי רַבַּת בַּקָּהָל – היו מהקהל רבים אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ, והיו טמאים, וְהַלְוִיִּם היו ממונים עַל שְׁחִיטַת הַפְּסָחִים לְכֹל לֹא טָהוֹר, לְהַקְדִּישׁ לַה', שתהיה זריקת הדם בטהרה, הגם שהבעלים אכלוהו בטומאה.
(יח) והטעם שהותר להם להקריב ולאכול את הפסח בטומאה, כִּי מַרְבִּית הָעָם, רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן, לֹא הִטֶּהָרוּ, וכאשר רוב הקהל טמאים מותר להביאו בטומאה, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב – שלא בטהרה, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם, על כך שלא טיהרו את עצמם, לֵאמֹר, ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד, על כך שאכלו את הפסח בטומאה [ובכלל זה התפלל גם על עצמו, שהתברר שמה שעיבר את השנה שלא כדין, היה שלא לצורך, שהרי גם כשהקריבו לבסוף את הפסח, היה זה כשרוב העם טמאים].
(יט) ובקשתו היתה שגם מי שלא נטהר גופו, הרי כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים, ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, וישקיף ה' על הכנתו וכוונת ליבו, וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ – אף על פי שאכל את הקרבן שלא בטהרה.
(כ) וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ, וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם, כי סלח להם ה'.
