ו וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל וִֽיהוּדָ֗ה הַיּֽוֹשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָה֒ גַּם־הֵ֗ם מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן וּמַעְשַׂ֣ר קָֽדָשִׁ֔ים הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לַֽיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם הֵבִ֕יאוּ וַֽיִּתְּנ֖וּ עֲרֵמ֥וֹת עֲרֵמֽוֹת׃ ז בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשְּׁלִשִׁ֔י הֵחֵ֥לּוּ הָֽעֲרֵמ֖וֹת לְיִסּ֑וֹד וּבַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י כִּלּֽוּ׃ ח וַיָּבֹ֨אוּ֙ יְחִזְקִיָּ֣הוּ וְהַשָּׂרִ֔ים וַיִּרְא֖וּ אֶת־הָֽעֲרֵמ֑וֹת וַֽיְבָרְכוּ֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ ט וַיִּדְרֹ֣שׁ יְחִזְקִיָּ֗הוּ עַל־הַכֹּ֥הֲנִ֛ים וְהַלְוִיִּ֖ם עַל־הָֽעֲרֵמֽוֹת׃ י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֲזַרְיָ֧הוּ הַכֹּהֵ֛ן הָרֹ֖אשׁ לְבֵ֣ית צָד֑וֹק וַ֠יֹּאמֶר מֵֽהָחֵ֨ל הַתְּרוּמָ֜ה לָבִ֣יא בֵית־יְהוָ֗ה אָכ֨וֹל וְשָׂב֤וֹעַ וְהוֹתֵר֙ עַד־לָר֔וֹב כִּ֤י יְהוָה֙ בֵּרַ֣ךְ אֶת־עַמּ֔וֹ וְהַנּוֹתָ֖ר אֶת־הֶֽהָמ֥וֹן הַזֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה, הוסיפו גַּם הֵם לתת לכהנים וללויים מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן, אף שמצד הדין הבעלים אוכלים את בשר מעשר בהמה, הם היו נותנים בשר זה לכהנים וללויים, וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַה' אֱלֹהֵיהֶם הֵבִיאוּ, כי מצד הדין בהמות קדשים פטורות ממעשר, והם הפרישו מהם תחילה מעשר ואחר כך הקדישום, וַיִּתְּנוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, כי היו המתנות יותר מכדי הצורך לכהנים וללויים.
(ז) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי, הוא חודש סיון, שאז התחיל הקציר, הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד – נתנו יסוד אל הערימות שיביאו, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, הוא חודש תשרי, שאז מסתיים האסיף, כִּלּוּ – סיימו הפרשת תרומות ומעשרות.
(ח) וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים, וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲרֵמוֹת, וַיְבָרְכוּ אֶת ה' וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
(ט) וַיִּדְרֹשׁ יְחִזְקִיָּהוּ עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, עַל הָעֲרֵמוֹת, כלומר, כיון שראה שיש ערימות גדולות של תרומומת ומעשרות, חשב שהכהנים והלויים אינם עוסקים בתורה ומחמת כן אינם לוקחים מתנותיהם, או שמא אין נותנים להם די צרכם, ומחמת כן אינם יכולים לעסוק בתורה ואינם נוטלים כלל את המתנות.
(י) וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ – הכהן הממונה לְבֵית צָדוֹק, וַיֹּאמֶר, אין הטעם מחמת שחסרים תרומות ומעשרות, אלא אדרבה, מֵהָחֵל הַתְּרוּמָה לָבִיא בֵית ה' – מזמן שהתחילו העם להביא את התרומות והמעשרות לבית הק', שרתה ברכה מרובה, עד שאָכוֹל, וְשָׂבוֹעַ, וְהוֹתֵר עַד לָרוֹב, כִּי ה' בֵּרַךְ אֶת עַמּוֹ בתבואה מרובה, וממילא גם התרומות והמעשרות מרובים, וְהַנּוֹתָר אֶת הֶהָמוֹן הַזֶּה – וגם בהמון הערימות הללו שרתה ברכת ה', ולכן הם מרובים כל כך.
