ח וְהֽוֹתַרְתִּ֗י בִּֽהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּֽאֲרָצֽוֹת׃ ט וְזָֽכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַֽחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֨טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹֽתֵיהֶֽם׃ י וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָֽרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְהוֹתַרְתִּי – ויהיה לי יתרון ורווח בעונשים אלו, בִּהְיוֹת לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגּוֹיִם הסמוכים לארצכם, ואחר כך בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם בָּאֲרָצוֹת – כשהתפזרתם לארצות רחוקות יותר.
(ט) ומבאר מה התועלת שתהיה בכך, וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם – אותם שישארו שבויים בגולה ישימו ליבם ויזכרו את ה', אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אחרי ששברתי אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר סָר מֵעָלַי, וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם, כי הלב והעינים הם הגורמים לאדם לחטוא [ולשון 'נשברתי' מלמדת על כך שכביכול ה' משתתף בצערם, וכאילו גם הוא עצמו נשבר עמם], וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם – ויתקוטטו עם עצמם אֶל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם, כי באותו זמן יראו שהתועבות שלהם הם שהביאו עליהם את כל הרעות, ויתחרטו על כך מאד.
(י) וְיָדְעוּ באותו הזמן כִּי אֲנִי ה' הנאמן לתת עונש ושכר, וזה יהיה היתרון שיהיה לי מהעונשים שיבואו עליהם, שיחזרו בתשובה ויידעו כי אני ה', ואם כן נמצא כי לֹא אֶל חִנָּם [-אל דבר שאין בו תועלת] דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת, אלא אשיג על ידי זה את התכלית הרצויה לי.
