(ו) וַתִּכְבַּ֧ד יַד־ה֛' אֶל־הָֽאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ בעפלים (בַּטְּחֹרִ֔ים) אֶת־אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת־גְּבוּלֶֽיהָ׃ (ז) וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי־אַשְׁדּ֖וֹד כִּֽי־כֵ֑ן וְאָֽמְר֗וּ לֹֽא־יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי־קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ח) וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּֽאַסְפוּ֩ אֶת־כָּל־סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת־אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) וַיְהִ֞י אַֽחֲרֵ֣י ׀ הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד־ה֤' ׀ בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת־אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּשָּֽׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם עפלים (טְחֹרִֽים)׃ (י) וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָֽעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַֽהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת־עַמִּֽי׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַתִּכְבַּד יַד ה' אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים להענישם על כך שנטלו את ארון הברית, וַיְשִׁמֵּם – עשה את עירם שממה [וכמו שיבואר להלן שהתרבו החולים והמתים בעיר], וַיַּךְ אֹתָם בַּטְּחֹרִים, אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ. [הטעם שהוכו במכה זו, כדי שלא יחשבו לחשיבות את מה שהוכה דגון אלוהיהם על ידי ה', לכן הוכו במקום שפל שבגוף, להראות שזהו גם כן ערך אלוהיהם בעיני ה' (אלשיך)].
(ז) וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן, וְאָמְרוּ, לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ, כִּי קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ. אך עדיין לא ידעו מה ראוי להם לעשות.
(ח) וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי [-מושלי] פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמְרוּ הסרנים, לעיר גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כיון שחשבו שאולי כועס ה' על דגון שהיה באשדוד, ורצו ללוקחו לגת, שם לא היה דגון (אלשיך), וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לעיר גת, כעצת הסרנים.
(ט) וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ, בערה בהם אש ה' עוד יותר, על כך שמשלחים אותו ממקום למקום ואינם מחזירים אותו לישראל, וַתְּהִי יַד ה' בָּעִיר, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, מרוב פחד ואימה שנפלו עליהם ממחלותיהם, וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר אשדוד מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחֹרִים – נסתרו ונתהפכו בתוך מעיהם, והיתה מחלתם אנושה, אך עדיין לא הבינו שעליהם להחזיר את ארון ה' למקומו.
(י) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים לעיר עֶקְרוֹן, וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן, וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר, הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי.
