יא וּבַֽחַגִּ֣ים וּבַמּֽוֹעֲדִ֗ים תִּֽהְיֶ֤ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֤ה לַפָּר֙ וְאֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֖ים מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָֽאֵיפָֽה׃ יב וְכִֽי־יַעֲשֶׂה֩ הַנָּשִׂ֨יא נְדָבָ֜ה עוֹלָ֣ה אֽוֹ־שְׁלָמִים֮ נְדָבָ֣ה לַֽיהוָה֒ וּפָ֣תַֽח ל֗וֹ אֶת־הַשַּׁ֨עַר֙ הַפֹּנֶ֣ה קָדִ֔ים וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־שְׁלָמָ֔יו כַּֽאֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֶׂ֖ה בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְיָצָ֛א וְסָגַ֥ר אֶת־הַשַּׁ֖עַר אַֽחֲרֵ֥י צֵאתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יא) אחרי שהתבארו הקרבנות שיקריב הנשיא לחנוכת בית המקדש בפסח ובסוכות, בשבתות ובראשי חודשים, כל אותם ששה חודשים, מבאר את סדר הקרבנות שיביא בשאר החגים שיחולו באותם ששה חודשים של חנוכת בית המקדש, וּבַחַגִּים – בחג השבועות, וּבַמּוֹעֲדִים – בראש השנה ויום הכפורים של אותה שנה, יביא את שיעור הקרבנות כמו בראשי חודשים של אותם ששה חודשים, פר אחד, איל אחד, וששה כבשים [כי הרי ראש השנה הוא גם ראש חדש, ובודאי לא יגרע מנין הקרבנות מבכל ראש חודש של אותם ימים, ולכן לא הוצרך לפרט את הקרבנות שיובאו בו], ותִּהְיֶה הַמִּנְחָה גם כן בשיעור המיוחד של ימי חנוכת הבית, וכפי שנאמר לעיל, אֵיפָה לַפָּר, וְאֵיפָה לָאַיִל, וְלַכְּבָשִׂים מַתַּת יָדוֹ, והיינו שישית האיפה, וכמו שהתבאר בפסוק ה', וְשֶׁמֶן בשיעור הִין לָאֵיפָה.
(יב) עתה מבאר את סדר הנהגת הנשיא בימות החול באותם ששה חודשים של חנוכת הבית, וְכִי יַעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה, עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים נְדָבָה לַה', אף שבדרך כלל בימות החול יהיה השער המזרחי הפנימי סגור, כאמור לעיל, מכל מקום אם יבוא הנשיא להקריב קרבן משלו, וּפָתַח לוֹ אֶת הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה קָדִים – יפתחו לכבודו את השער המזרחי הפנימי, וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו, כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, אך לא יהיה זה כמו בימות השבת שנשאר השער פתוח כל היום, אלא וְיָצָא הנשיא, וְסָגַר אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵי צֵאתוֹ, כי בימות החול לא יבואו העם להשתחוות כמו שיבואו בשבתות ובראשי חודשים.
