טז כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה כִּֽי־יִתֵּ֨ן הַנָּשִׂ֤יא מַתָּנָה֙ לְאִ֣ישׁ מִבָּנָ֔יו נַֽחֲלָת֥וֹ הִ֖יא לְבָנָ֣יו תִּֽהְיֶ֑ה אֲחֻזָּתָ֥ם הִ֖יא בְּנַֽחֲלָֽה׃ יז וְכִֽי־יִתֵּ֨ן מַתָּנָ֜ה מִנַּֽחֲלָת֗וֹ לְאַחַד֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ עַד־שְׁנַ֣ת הַדְּר֔וֹר וְשָׁבַ֖ת לַנָּשִׂ֑יא אַ֚ךְ נַֽחֲלָת֔וֹ בָּנָ֖יו לָהֶ֥ם תִּֽהְיֶֽה׃ יח וְלֹֽא־יִקַּ֨ח הַנָּשִׂ֜יא מִנַּֽחֲלַ֣ת הָעָ֗ם לְהֽוֹנֹתָם֙ מֵֽאֲחֻזָּתָ֔ם מֵֽאֲחֻזָּת֖וֹ יַנְחִ֣ל אֶת־בָּנָ֑יו לְמַ֨עַן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָפֻ֣צוּ עַמִּ֔י אִ֖ישׁ מֵֽאֲחֻזָּתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(טז) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו, לא יהיה דינה ככל מתנת קרקע החוזרת ביובל, אלא נַחֲלָתוֹ של המקבל לעולם הִיא, לְבָנָיו של המקבל תִּהְיֶה, ולא תחזור להתחלק בין האחים, והטעם לכך, אֲחֻזָּתָם הִיא בְּנַחֲלָה – כיון שבין כך עתיד היה לרשת את אביו, ומאחר וקיבל חלק זה במתנה בחיי אביו, ישאר לו חלק זה לעולם.
(יז) וְכִי יִתֵּן הנשיא מַתָּנָה מִנַּחֲלָתוֹ לְאַחַד מֵעֲבָדָיו, וְהָיְתָה לּוֹ רק עַד שְׁנַת הַדְּרוֹר, שהיא שנת היובל, וְשָׁבַת [-ותשוב הקרקע] לַנָּשִׂיא, כדי שלא תוסב נחלת הנשיא לזרים, אלא אַךְ נַחֲלָתוֹ של הנשיא לבָּנָיו, לָהֶם תִּהְיֶה.
(יח) ועל ידי שהמתנות שיתן הנשיא יחזרו אליו ביובל ויוכל להורישם לבניו, וְלֹא יִקַּח – לא יצטרך לקחת הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם, לְהוֹנֹתָם מֵאֲחֻזָּתָם – להונות אותם ולקחת מהם שלא כדין קרקעות כדי שיהיה לו מה להנחיל לבניו, אלא כיון שכל מתנותיו יחזרו אליו ביובל, הרי שמֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת בָּנָיו, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ, כלומר, שלא יהיה הדבר כפי שהיה בזמן המלכים הקודמים, שהיו נוטלים מהמון העם את שדותיהם, כי על ידי שתהיה נחלתו של הנשיא שייכת לו לעולם לא יצטרך ליטול דבר מהעם, אלא ינחיל לבניו את אחוזתו.
