כה עֵ֭ינֶיךָ לְנֹ֣כַח יַבִּ֑יטוּ וְ֝עַפְעַפֶּ֗יךָ יַיְשִׁ֥רוּ נֶגְדֶּֽךָ׃ כו פַּ֭לֵּס מַעְגַּ֣ל רַגְלֶ֑ךָ וְֽכָל־דְּרָכֶ֥יךָ יִכֹּֽנוּ׃ כז אַֽל־תֵּט־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֑אול הָסֵ֖ר רַגְלְךָ֣ מֵרָֽע׃
֍ ֍ ֍
(כה) עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ – בעניני הנפש ועבודת ה', צריך האדם לפתוח את עיניו, להביט אל מעשי ה' וגבורותיו, וללכת בדרכיו [ולשון 'לנוכח' מתפרשת על ההתבוננות הישרה מול דבר הנמצא כנגד האדם, וכאן מתפרש הדבר להליכת האדם בדרכי ה'], וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ – ואילו בעניני הגוף והתאוות, שהם 'נגד' האדם, וצריך האדם להתנגד ליצרי ליבו ותאוותיו, יהיו עפעפיו סגורות ומכסות את עיניו, שלא יתור אחרי מראות העיניים ותאוות הלב, ועל ידי זה תהיה הליכתו בדרך ישרה גם בעניני העולם הזה, וחפצי הגוף והחומריות.
(כו) פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ – כאשר צריך אתה לנטות מדרך היושר, וללכת בדרך המתעגלת מעט, וכגון מי שטבעו נוטה באחת המידות לקצה, כגון שהוא קמצן מידי או פזרן מידי, ועליו בתחילה להטות את עצמו לקצה השני של אותה מידה, כדי שלאחר זמן יוכל לחזור לדרך האמצעית, עליו לשקול בפלס את מידת ה'מעגל' שבה הוא הולך באותו זמן, כדי שאכן על ידי התעגלות זו יוכל לחזור לאחר זמן לדרך האמצעית והישרה, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ – ועל ידי זה כל דרכיך יהיו ישרים וראויים.
(כז) ואמנם בדרך כלל צריך אתה ללכת בדרך האמצעית והישרה, אַל תֵּט ממנה יָמִין וּשְׂמֹאול, ועל ידי כך הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע.
