א בְּ֭נִי לְחָכְמָתִ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לִ֝תְבֽוּנָתִ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃ ב לִשְׁמֹ֥ר מְזִמּ֑וֹת וְ֝דַ֗עַת שְׂפָתֶ֥יךָ יִנְצֹֽרוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק ה (א) בְּנִי, לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה – לחכמת התורה שאומר לך הקשב ותקבל, כיון שלחוקי החכמה אין מופתים וראיות, אלא הם מתקבלים מאב לבן ומרב לתלמיד, עליך להקשיב ולקבל את הדברים. לִתְבוּנָתִי, והם הדברים שהאדם מבין מדעתו על ידי דימוי דבר לדבר, והוצאת דבר מתוך דבר, הַט אָזְנֶךָ, ושקול את הדברים בדעתך, אם הם מובנים לך.
(ב) ועל ידי שתקשיב ותקבל את דברי החכמה, תדע לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת, והם מחשבות ועצות עמוקות של דברי החכמה. ועל ידי שתטה אזנך לדברי התבונה, תתבונן גם אתה בדברים, עד שתדע אותם בידיעה ברורה, וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ – עד ששפתיך ישמרו את דברי הדעת שהשגת בעצמך, שההשגה בהם היא על ידי החוש או בראיות ברורות.
