יד ה֚וּא יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־הָאָ֖רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו׃ טו זִכְר֤וּ לְעוֹלָם֙ בְּרִית֔וֹ דָּבָ֥ר צִוָּ֖ה לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃ טז אֲשֶׁ֤ר כָּרַת֙ אֶת־אַבְרָהָ֔ם וּשְׁבֽוּעָת֖וֹ לְיִצְחָֽק׃ יז וַיַּֽעֲמִידֶ֤הָ לְיַֽעֲקֹב֙ לְחֹ֔ק לְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ יח לֵאמֹ֗ר לְךָ֙ אֶתֵּ֣ן אֶֽרֶץ־כְּנָ֔עַן חֶ֖בֶל נַֽחֲלַתְכֶֽם׃ יט בִּהְיֽוֹתְכֶם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר כִּמְעַ֖ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ׃ כ וַיִּֽתְהַלְּכוּ֙ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֔וֹי וּמִמַּמְלָכָ֖ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר׃ כא לֹֽא־הִנִּ֤יחַ לְאִישׁ֙ לְעָשְׁקָ֔ם וַיּ֥וֹכַח עֲלֵיהֶ֖ם מְלָכִֽים׃ כב אַֽל־תִּגְּעוּ֙ בִּמְשִׁיחָ֔י וּבִנְבִיאַ֖י אַל־תָּרֵֽעוּ׃
֍ ֍ ֍
(יד) הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, המייחד את השגחת עלינו, עמו ישראל, הגם שבְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו.
(טו) זִכְרוּ לְעוֹלָם את בְּרִיתוֹ של ה' איתכם, דָּבָר שצִוָּה ה' לְאֶלֶף דּוֹר – שיתקיים לדורות עולם.
(טז) וברית זו היא אֲשֶׁר כָּרַת ה' אֶת אַבְרָהָם לתת לו ולזרעו את ארץ כנען, וּשְׁבוּעָתוֹ על כך היתה לְיִצְחָק.
(יז) וַיַּעֲמִידֶהָ [-העמיד את הברית] לְיַעֲקֹב לְחֹק, לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם.
(יח) לֵאמֹר לכל אחד ואחד מישראל, לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן, חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם.
(יט) וברית זו היתה בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, מועטים מאד במספרכם, בזמן האבות, כִּמְעַטוְגָרִים בָּהּ – והייתם בארץ כגרים בלבד [ובכך היתה הברית חשובה ומופלאה יותר, שאנשים מעטים, הנמצאים בארץ כגרים, יירשו את כולה].
(כ) וַיִּתְהַלְּכוּ האבות מִגּוֹי אֶל גּוֹי, אברהם הלך למצרים ולגרר, וכן יצחק, ויעקב הלך לבית לבן, וּמִמַּמְלָכָה הלכו אֶל עַם אַחֵר, ובדרך כלל אנשים כאלו נעשקים על ידי בני המדינה.
(כא) אך ה' לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם, וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם [-מחמתם הוכיח וייסר] מְלָכִים, והם פרעה ואבימלך.
(כב) וכך אמר להם ה', אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי – בִּגְדוֹלַי וּנְסִיכַי, הנחשבים כמי שמשוחים למלכות,וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ – אל תעשו רעה לאבות, שהיו נביאים.
