(ו) וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד ה֖' מְשִׁיחֽוֹ׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר ה֜ אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קֽוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י ׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָֽאָדָ֔ם כִּ֤י הָֽאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַֽה֖' יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃ (ח) וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּֽעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר הֽ'׃ (ט) וַיַּֽעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹֽא־בָחַ֥ר הֽ'׃ (י) וַיַּֽעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹֽא־בָחַ֥ר ה֖' בָּאֵֽלֶּה׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם – כאשר באו בני ישי, וַיַּרְא שמואל אֶת אֱלִיאָב, שהיה הגדול בבנים, ולא אמר לו ה' מאומה, והבין מכך שאין רצון ה' למושחו למלך, וחשב שהסיבה לכך היא בשל היותו שפל קומה, ואינו יפה תואר כשאול, וסבר שלא יצווהו ה' למשוח מלך שלא יהיה יפה תואר כשאול, וַיֹּאמֶר שמואל, אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ – עדיין יש תקוה שתישאר המלכות ביד שאול, שכבר נמשח למלכות, באשר לא נמצא איש כמוהו בכל ישראל.
(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ של שאול, וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ מלהיות מלך על עמי, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם – כי אין האמת כפי שהאדם שופט למראה עיניו, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, ושופט הוא את היפה לפי הרגשת חושיו, ואינו יכול להשיג אלא את הדברים החיצוניים, וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב, ולכן ה'יפה' לפני ה' הוא מי שמידותיו נאות וליבו שלם, אף אם אינו נאה חיצונית.
(ח) אחרי שראה ישי שלא בחר ה' באליאב, וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל בנו אֲבִינָדָב, וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שמואל, גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'.
(ט) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי את בנו ששמו שַׁמָּה, וַיֹּאמֶר שמואל, גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר ה'.
(י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי את שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי, לֹא בָחַר ה' בָּאֵלֶּה.
