ו שִׁמְעוּ־נָ֥א תֽוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ׃ ז הַ֭לְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֝ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(ו) עתה מוכיח איוב את רעיו על כך שיצאו לריב עמו, ולהרשיעו בטענות של הבל, שִׁמְעוּ נָא תוֹכַחְתִּי, לגבי הנידונים עצמם שעליהם סובב הויכוח, וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ – הקשיבו גם לדברי על כך שחיללתם את כבודי בטענות שוא.
(ז) ותחילה מוכיח אותם בקצרה על שיטתם בויכוח עצמו, ואומר כלפי שיטת אליפז שה' מעניש עונש כבד על חטא קל, ועל שיטת בלדד שה' מייסר את האדם כדי לתת לו לאחר מכן שכר, הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה – האם תוכלו לייחס לה' עוולה שכזו, שיעניש על חטא קל עונשים חמורים כל כך, או שייסר את האדם כדי להרבות לו שכר, בזמן שהאדם עצמו אינו רוצה בכך כלל, וכלפי שיטת צופר, שה' מעניש את האדם הנראה כצדיק מחמת שלפי האמת הוא רשע, שואל איוב, וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה – האם תדברו דברי מרמה על ה', שידון את האדם הגם שהוא מכיר בעצמו שהוא צדיק, ובפרט שלפי דברי איוב עתה ידיעת ה' מכריחה את מעשי האדם, ואין לו בחירה כלל.
