על ידי הענוה זוכה האדם הכל, כמו משה רבינו ע"ה שהיה אדון הנביאים ואב החכמים, לא נשתבח אלא בענוה, וכל מה שזכה הוא בעבור ענוותו, ואילו היה עכשיו אדם עניו כמשה, היה ודאי זוכה לתורה בשלימות.
כמאמר חז"ל 'למה נמשלו דברי תורה למים וכו' מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אינם מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה'. לכן נתגלגלה התורה מהאבות למקום נמוך ושפל יותר, שהוא משה רבינו ע"ה, שאצלו היתה מדרגת השפלות בתכלית האין ממש. כמו שאמרו חז"ל 'אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו', שהוא שפלת משה רבינו ע"ה – 'ונחנו מה'.
לכן ניתנה לו התורה במתנה, כמאמר חז"ל 'וממדבר מתנה', אם משים אדם עצמו כמדבר שהכל דשין בו, ואין מקפיד כלל על כבודו, התורה ניתנת לו במתנה. ולכן לא היה משה שוכח שום דבר מהתורה, יען שלא הקפיד על כבודו כלל, וניתנה לו. (רוח חיים א א וכת"י).
